פרק ראשון

המילים היו כתובות בעיפרון על פיסת נייר שהונחה על הגופה. שתי מילים, שהיו מעבר להשגתו של א?רל?נדו?ר.

הגופה הייתה של גבר כבן שבעים. הוא שכב על הרצפה על צדו הימני, שעו?ן על הספה בחדר אורחים קטן, לבוש חולצה כחולה ומכנסי קורדרוי חומים בהירים. לרגליו נעל נעלי בית. שערו כבר החל להקליש והיה כמעט אפור לגמרי. השיער היה מוכתם בדם שניגר מפצע גדול בראשו. על הרצפה, לא רחוק מהגופה, הייתה מ?אפ?רת זכוכית גדולה חדת פינות. גם היא הייתה מכוסה דם. שולחן הקפה היה הפוך.

זאת הייתה דירת מרתף בבית קומתיים בנו?רדו?רמירי. הבית עמד בגינה קטנה שהייתה מוקפת משלושה צדדים בקיר אבן. העצים כבר השירו את עליהם והעלים נפרשו כשטיח על פני הגינה וכיסו את האדמה, והענפים המסוקסים התנשאו מעלה אל אפלת השמים. על פני כביש הגישה המחופה חצץ המוביל לחניה המקורה התקרבו עכשיו לזירה אנשי הבולשת של רייקיאוויק. רופא המחוז היה צפוי להגיע, והוא יחתום על תעודת הפטירה. הדיווח על מציאת הגופה התקבל חמש-עשרה דקות קודם לכן. א?רל?נדו?ר, מפקח בילוש במשטרת ר?ייקי?אוויק, היה אחד הראשונים שהגיעו למקום. הוא ציפה לבוא עמיתו סיגו?רדו?ר או?או?ל?י בכל רגע.

דמדומים של אוקטובר התפשטו על פני העיר והגשם הצליף לכל עבר ברוח הסתיו. מישהו הדליק מנורה שעמדה על השולחן בחדר האורחים ועכשיו שפכה המנורה אור עגמומי על סביבותיה. פרט לזה לא נגע איש בשום חפץ בזירה. צוות המחלקה לזיהוי פלילי עסק בהתקנת פנסי נ?און רבי עוצמה על חצובה כדי להאיר את הדירה. ארלנדור ראה כוננית ספרים ומערכת רהיטים מהוהים, את שולחן הקפה ההפוך, שולחן כתיבה ישן באחת הפינות, את השטיח על הרצפה, את הדם על השטיח. חדר האורחים נפתח אל המטבח, ודלת אחרת הובילה ממנו אל חדר העבודה ומשם אל מסדרון קטן שלאורכו היו שני חדרים ושירותים.

המשטרה קיבלה את ההודעה מש?כן שגר בקומה העליונה. הוא הגיע הביתה אחר הצהריים אחרי שאסף את שני בניו מבית הספר והתפלא לראות את דלת קומת המרתף פתוחה לרווחה. הוא יכול היה לראות את פנים הדירה של שכנו, וקרא לו כדי לברר אם הוא בבית. לא היה מענה. הוא הציץ לתוך הדירה וקרא שוב בשמו, אך לא הייתה תגובה. הם גרו בקומה העליונה זה כמה שנים, אבל לא הכירו היטב את האיש בקומת המרתף. הבן הבכור, בן תשע, לא היה זהיר כאביו וכהרף עין כבר היה בחדר האורחים של השכן. כעבור רגע חזר הילד ואמר שיש איש מת בדירה, ולא נראה מוטרד מכך במיוחד.

"אתה רואה יותר מדי סרטים," אמר אבי הילד ועשה את דרכו בזהירות לתוך הדירה, ושם ראה את שכנו שוכב מת על רצפת חדר האורחים.

ארלנדור ידע מה ש?ם המת. השם היה כתוב על פעמון הדלת. אבל כדי שלא להסתכן ולעשות מעצמו צחוק לבש כפפות גומי דקות ושלה את ארנקו של האיש מתוך מקטורן שהיה תלוי על מתלה בכניסה הקדמית, ומצא בו כרטיס תשלום ועליו תמונה. שמו של האיש היה הו?לב??רג, בן שישים ותשע. הוא מת בביתו. ככל הנראה נרצח.

א?רל?נדו?ר סבב בדירה והקדיש מחשבה לשאלות הפשוטות ביותר. זאת הייתה העבודה שלו: לחקור את המובן מאליו. במסתורין טיפלה המחלקה לזיהוי פלילי. הוא לא ראה כל סימן לפריצה לא בחלונות ולא בדלתות. במבט ראשון נראה שהאיש עצמו פתח את הדלת בפני תוקפו. השכנים מלמעלה השאירו טביעות רגליים רבות על רצפת חדר הכניסה הקדמי ועל שטיח חדר האורחים כשנכנסו רטובים מגשם, ויש להניח שגם התוקף השאיר עקבות כאלה. אלא אם כן חלץ את נעליו ליד דלת הכניסה. ארלנדור התרשם שהוא נחפז מכדי שיספיק לחלוץ את הנעליים.

צוות המז"פ הביא אתו שואב אבק כדי לאסוף את החלקיקים והגרגרים הזערוריים ביותר ולהפיק מהם רמזים לתעלומה. הם חיפשו טביעות אצבעות ובוץ שהבית אינו מקומ?ם הטבעי. הם חיפשו משהו חיצוני. משהו שהותיר אחריו חורבן והרס.

עד כמה שארלנדור הצליח לראות, האיש לא נהג במבקר הכנסת אורחים מיוחדת. הוא לא הכין קפה. במכונת הקפה שבמטבח לא נעשה כנראה שימוש בשעות האחרונות. לא היה כל סימן לשתיית תה, לא הוצאו ספלים מהארונות. כוסות עמדו במקומן בלי שנגעו בהן. הנרצח היה מהטיפוסים המסודרים. כל דבר היה מונח יפה במקומו. אולי לא הכיר היטב את תוקפו. אולי התנפל עליו המבקר ללא שהיות, ברגע שנפתחה הדלת. בלי לחלוץ נעליים.

האם אפשר לרצוח מישהו כשרק גרביים לרגליך?

ארלנדור הביט סביב-סביב ואמר לעצמו שהוא מוכרח להיות מאורגן יותר במחשבותיו.

כך או כך, האורח מיהר. הוא לא טרח לסגור אחריו את הדלת. בתקיפה עצמה ניכרו סימני חיפזון, כאילו באה כרעם ביום בהיר וללא התראה. לא היו כל סימני מאבק בדירה. האיש נפל ככל הנראה היישר לרצפה, ובנופלו פגע בשולחן הקפה והפך אותו. לפי הרושם הראשוני נרא?ה שאיש לא נגע בשום דבר אחר. ארלנדור לא ראה כל סימן לשוד בדירה. כל הארונות היו סגורים היטב, גם המגירות, מחשב חדש למדי ומערכת סטריאו ישנה עמדו במקומותיהם, המקטורן של האיש על המתלה בכניסה הקדמית עדיין הכיל את ארנקו, ובתוכו היו שטר בן אלפיים קרונות ושני כרטיסי תשלומים, אחד אשראי, אחד חיוב.

דומה שהתוקף תפס את הדבר הראשון שהיה בהישג יד והכה את האיש על ראשו. המאפרה הייתה עשויה מזכוכית עבה ירוקה ושקלה לפחות קילו וחצי, חשב ארלנדור. מכשיר רצח זמין לשימוש. הרי התוקף לא היה מביא את המאפרה אתו ומשאיר אותה מגואלת בדם על רצפת חדר האורחים.

אלה היו העובדות לפי הסימנים הנראים לעין: האיש פתח את הדלת והזמין פנימה את אורחו, או לפחות הלך אתו עד חדר האורחים. סביר להניח שהכיר את המבקר, אבל לא בהכרח. הוא הותקף באמצעות מאפרה, מהלומה חזקה אחת והתוקף מיהר להימלט, והשאיר את דלת הכניסה פתוחה. פשוט בתכלית הפשטות.

פרט למ?סר.

הוא נכתב על דף פוליו עם שורות, שנראה שנתלש ממחברת ספירלה והיה הרמז היחיד שהתבצע כאן רצח מתוכנן מראש; הוא הצביע על האפשרות שהאורח נכנס לבית במטרה ברורה להרוג. המבקר לא נתקף לפתע פתאום בדחף מטורף לרצוח שעה שעמד על רצפת חדר האורחים. הוא נכנס לדירה בכוונה לבצע רצח. הוא כתב הודעה. שתי מילים שלארלנדור לא היה מושג מה משמעותן. האם כתב את המסר לפני שהלך אל הבית? עוד שאלה מתבקשת שיש למצוא לה תשובה. ארלנדור ניגש לשולחן הכתיבה שבפינת חדר האורחים. הוא היה מכוסה כולו בגיבוב של מסמכים, חשבונות, מעטפות וניירות. מעל כל אלה נחה מחברת ספירלה שמאחד מדפיה נקרעה פינה. הוא חיפש עיפרון שהיה יכול לשמש לכתיבת ההודעה, אבל לא הצליח לראות עיפרון כזה. הוא סקר את שולחן הכתיבה ומצא עיפרון תחתיו. הוא לא נגע בדבר. התבונן וחשב.

"ממש רצח איסלנדי טיפוסי, לא?" שאל הבלש סיגורדור או?או?לי, שנכנס לדירת המרתף בלי שארלנדור שם לב וכעת עמד ליד הגופה.

"מה?" אמר ארלנדור, שקוע במחשבותיו.

"עלוב, בלי שום סיבה, ובלי שום ניסיון להסתיר את הפשע, לטשטש את הסימנים או להסוות את הראיות."

"כן," אמר ארלנדור. "רצח איסלנדי פתטי."

"אלא אם כן הוא נפל על השולחן והראש שלו פגע במאפרה," אמר סיגורדור אואולי. שותפתם אלינבורג הייתה אתו. ארלנדור השתדל להגביל את תנועת השוטרים, אנשי המז"פ והפרמדיקים בזמן שצעד בבית כה וכה בראש מורכן תחת כובעו.

"וכתב הודעה בלתי מובנת תוך כדי נפילה?" שאל ארלנדור.

"יכול להיות שהיא הייתה אצלו בידיים."

“אתה מצליח להבין משהו מהמסר הזה?”

“אולי זה אלוהים,” אמר סיגורדור אואולי. “אולי זה הרוצח, לא יודע. ההדגשה על המילה השנייה מסקרנת. קו מתחת למילה 'הוא'.”

“לא נראה לי שזה נרשם בחיפזון. המילה השנייה היא באותיות דפוס והראשונה באותיות כ??תב. מי שביקר כאן לא מיהר בזמן שהוא כתב את זה. אבל הוא לא סגר אחריו את הדלת. מה זה אומר? תוקף את האיש ובורח, אבל כותב פתק מסתורי על חתיכת נייר וטורח במיוחד להדגיש את המילה האחרונה.”

“הכוונה בטח אליו,” אמר סיגורדור אואולי. “לגופה, אני מתכוון. אין שום אפשרות שהכוונה למישהו אחר.”

“לא יודע,” אמר ארלנדור. “מה הטעם להשאיר הודעה כזאת ולשים אותה על הגופה? מה הוא מנסה להביע בזה? הוא מספר לנו משהו? הרוצח מדבר אל עצמו? הוא מדבר אל הקורבן?”

“איזה פסיכי אחד,” אמרה אלינבורג והושיטה יד לקחת את הפתק. ארלנדור עצר בעדה.

“ייתכן שהיה יותר מאחד,” אמר סיגורדור אואולי. “תוקפים, זאת אומרת.”

“אל תשכחי ללבוש כפפות, אלינבורג,” אמר ארלנדור כאילו דיבר אל ילדה. “אל תקלקלי את הראיות.”

“את ההודעה כתבו על השולחן שם,” הוסיף והצביע לפינה. “תלשו את הנייר ממחברת שהייתה שייכת לקורבן.”

“ייתכן שהיה יותר מאחד,” חזר סיגורדור אואולי. הוא חשב שעלה על רעיון מעניין.

“כן, כן,” השיב ארלנדור. “אולי.”

“קצת חסר רגישות,” העיר סיגורדור אואולי. “רוצחים זקן ואחר כך מתיישבים לכתוב פתק. לא צריך בשביל זה עצבים של פלדה? רק בנזונה אמיתי יכול לעשות דבר כזה, הא?”

“או מישהו שלא פוחד מכלום,” אמרה אלינבורג.

“או מישהו עם תסביך משיחי,” אמר ארלנדור.

הוא רכן להרים את הפתק והתבונן בו בדממה.

ועוד איזה תסביך משיחי, חשב לעצמו.

"קללת הדורות", ארנלדור אינדרידאסון (כתר)