פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תזמורת בצורת

      השינוי שתביא לקולנוע הישראלי הצלחתו של "בופור", עלול להיות דווקא מקל בגלגלי התעשייה. אורי בר-און מחזיק את הבום

      היום בו הוכרזה מועמדותו של "בופור" לאוסקר האמריקאי הוא יום חג לתעשיית הקולנוע הישראלי ולמדינה כולה. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה הכותרת הראשית של אתרי האינטרנט השונים עסקה במשך שעות ארוכות בקולנוע. החשיפה לה יזכה הסרט בעולם היא חשיפה חסרת תקדים, שאמורה להביא לשינוי משמעותי בדרך בה רואה העולם את הקולנוע שלנו וללא ספק תשנה גם את צורת העשייה הישראלית בשנים הקרובות. השאלה היא איזה מין שינוי זה יהיה?

      שנת 2001 היא השנה המיתולוגית בה השתנה משהו יסודי בקולנוע הישראלי. "חתונה מאוחרת" של דובר קוזושווילי היה הסרט הישראלי הראשון, מזה הרבה מאוד זמן, שהפך להצלחה מסחרית בבתי הקולנוע בישראל. ההצלחה שלו שינתה את הקונספציה של עשיית סרטים בישראל - מאותו יום והלאה אי-אפשר היה להאשים את הקהל, התקציבים או כל דבר אחר בכישלון בקופות: אם סרט קטן, רובו בגרוזינית, של במאי שזה הסרט הראשון שלו, מצליח בארץ ובעולם, כנראה שבסופו של דבר, מה שמדבר, גם אצלנו, הוא הכישרון. ההצלחה המסחרית המפתיעה הבהירה שגם קולנוע ישראלי יכול להיות עסק אמיתי ולא עסק לפילנתרופים. מאז 2001, כמעט מדי שנה, יש לפחות סרט ישראלי אחד, בדרך-כלל הסרט שזוכה בפרס "אופיר" (אבל ממש לא רק, ע"ע "סוף העולם שמאלה" של אבי נשר), המצליח להפוך לעסק כלכלי ולהביא את הצופים הישראלים לקולנוע ולפעמים אותו הסרט או סרטים אחרים עושים חייל בפסטיבלים או בהקרנות מסחריות בחו"ל.

      שנת 2007 היא שנת השינוי הנוסף. זו השנה שבה כל חובב קולנוע עולמי גילה את הקולנוע שלנו והבין שאי-אפשר להתעלם ממנו. היא היתה כזו גם ערב חלוקת פרסי אופיר בספטמבר השנה, לאחר ההצלחות הבינלאומיות המרשימות של כל חמשת הסרטים שהיו מועמדים לפרס אופיר בכל הפסטיבלים הנחשבים בעולם. ההכרזה המדהימה השבוע שבישרה כי "בופור" נמצא ברשימת המועמדים הסופית לפרס הסרט הזר באוסקר, היא החותמת האחרונה לכך שרוח חדשה לגמרי מנשבת במפרשי הקולנוע שלנו.

      חברי האקדמיה הישראלית לא בחרו את "בופור" כסרט שייצג אותנו באוסקר; הם בחרו ב"ביקור התזמורת". בדיעבד, אפשר לטעון שזו היתה בחירה מוטעית, מאחר והפרס המרכזי של הזכייה הזו הוא מועמדות לאוסקר האמריקאי, והנה דווקא "בופור", שלא היה הבחירה הראשונה, אלא נשלח לאוסקר כתחליף לאחר ש"ביקור התזמורת" נפסל, מצליח להגיע לשלב הגמר. אלא שהבחירה של חברי האקדמיה, המורכבת ברובה מיוצרי קולנוע, לא היתה בחירה מוטעית; זו היתה, בעיני, בחירה מודעת של זהות; בחירה שאמרה - ככה אנחנו רואים את הקולנוע שלנו ואת עצמנו, ככה אנחנו רוצים שיתפסו אותנו בחו"ל, אלה הסרטים שאפשר וצריך לעשות בישראל. העלייה של "בופור" לשלב הגמר של האוסקר תמחוק, ובצדק גמור, את הבחירה של חברי האקדמיה.

      בהרבה מובנים "בופור" הוא צירוף של גורמים היוצרים הצלחה חד-פעמית, שיהיה קשה מאוד לשחזר. השילוב של קולנוען בשל כמו יוסף סידר, לאחר שני סרטים עלילתיים מוצלחים, עם תסריט המבוסס על רב-מכר ספרותי שהצלחתו כבר הוכחה, ביחד עם נושא גדול ואפי כמו המלחמה, ביחד עם התזמון המושלם של יציאת הסרט מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה, כשכולם ביחד מובילים לתקציב מהגדולים שהיו לסרטי הקולנוע הישראלים בשנים האחרונות; ספק רב אם צרוף גורמים כזה יוכל להתממש עבור קולנוענים ישראלים אחרים שינסו לשחזר את ההצלחה של "בופור".

      אין ספק שההצלחה של "בופור" באוסקר תזריק הרבה אנרגיה חיובית לתעשיית הקולנוע הישראלית, וכל קולנוען ישראלי שמח עם ההצלחה הזו. השאלה הגדולה היא אם "בופור" יכוון את תעשיית הקולנוע הישראלית לנסות ליצור יותר סרטים מהסוג הזה ואולי בדרך לוותר על סרטים כמו "ביקור התזמורת", סרטים שהם אולי הסרטים איתם באמת יש לנו יכולת להצליח בארץ ובעולם. על השאלה הזו נוכל לקבל תשובה רק כשנבחן את יבול הסרטים הישראלים שיעשו בעשור הקרוב.