אחותי, איפה את?

ג'ואל ואיתן כהן - האחים האקסצנטריים מארצות הברית - הם אולי הבמאים האמריקאים הגדולים של דורם, אלה שהצליחו להביא את קולנוע האינדי למרכז הבמה. הגאונות שלהם לא מוטלת בספק והסרטים שלהם מתמקדים, בדרך כלל, בגברים שנאלצים בעקבות משבר להתמודד עם סיטואציות מוזרות, שמאיימות על המרקם המאוד שברירי של חייהם. כמעט כל אחד מסרטי האחים סובב סביב גבר, אבל תמיד – בין אם ברקע או בחזית - יש גם אישה שמניעה את העלילה לפחות צעד אחד קדימה, או כמה אחורה. כי אתם יודעים, האחים כהן מאוד אוהבים מעגלים.

הנשים בסרטים של האחים כהן יכולות להיות מפתות או מטילות אימה, סקסיות או מסוכנות. לפעמים הן התגלמות של כל התכונות האלה גם יחד. זוכרים את הסירנות הכובסות ב"אחי, איפה אתה" ? אותן שלוש יפהפיות מעורטלות, מיטיבות שיר ומשורבבות שפתים, שבעקבות המפגש איתן פיט (טורטורו) הופך לקרפדה (או לפחות כך משוכנע דלמור לאחר שכל מה שנשאר מפיט החרמן זה ערימת בגדים לצד הנהר), הן דוגמה טובה לאיום הטמון במפגש עם בנות המין היפה בסרטי האחים. בתוך העולם הסבוך שהם טווים שום דבר לא ודאי, למעט הבטחון בכך שהנשים תהיינה לא צפויות, חזקות ותמיד, אבל באמת תמיד, רגע לפני התפוצצות. שניה אחרי הפגנת רכות וחיבה הן יכולות להתפוצץ על הגיבור ההלום, שבאמת לא יודע מה נפל עליו .

סכנת התפוצצות פיזית ולאו דוקא מנטלית מציבה הרגועה שבגלריית הנשים - מארג' גאנדרסון (פרנסס מקדורמנד), שוטרת בהריון מתקדם מאד והגיבורה האמיתית של הסרט "פארגו".

הגופות המדממות בשלג, אותן היא בוחנת בחיפוש אחר רמזים, לא מלחיצות אותה. המגניבות שלה מתבטאת גם בזה שלמרות שהיא מנהלת מרדף אחרי רוצחים אכזריים, היא תמיד מוצאת זמן לאכול איזה משהו או להתעניין איפה יש דיינר שווה. שריף גאנדרסון היא רודפת צדק אמיתית שלא תיתן לחבורת פושעים שלומיאלים או פסיכוטיים לעשות (יותר מדי) בלגן בעיירה המושלגת. היא זו שמנהלת את ההצגה, והודפת בנוקשות את חיזוריו האגרסיביים של מחזר מיואש מהתיכון באותו שיוויון נפש בו היא חושפת את המזימה הכושלת של לאנדגארד (וויליאם מייסי) שנמצאת במרכז הסרט. כי מעבר להברקה התסריטאית הבסיסית, האחים כהן עלו כאן על משהו – השריף היא חכמה ותמימה בו בזמן ומי "גבר" מספיק לשקר לשוטרת בהריון שניחנה בשילוב של עורמה, אינסטינקטים טובים וכמובן – גם מזל?

ג'וליאן מור – בתפקיד מוד לבובסקי – היא עוד אחת מהנשים הבלתי נשכחות של האחים. בסרט "ביג לבובסקי" היא שולטת ביד רמה בחשבון הבנק של אביה הנכה, כמו גם בחבורת הגרופים שסביבה שמשתתפים מרצון בפולחן האישיות שהיא מנהלת לעצמה. בת עשירים שהפכה לאמנית אקסצנטרית, מוד משתוקקת לילד ולא מפחדת מהמילה "וגינה", כמו שאפשר להבין מהמשפט הראשון שהיא יורה לכיוונו של ה"דוד" (ג'ף ברידג'ס). אותו "דוד", שבסך הכל רוצה את השטיח שלו חזרה, עדיין המום לאחר שהתעורר מעילפון וכמעט נדרס על ידי האמנית המרחפת על אומגה בעודה מרססת צבע על הקנבס, לא ממש מבין מה היא רוצה מחייו. בין אם היא פמיניסטית או פסיכית, חייבים להעריץ אותה על כך שהיא יודעת מה היא רוצה. בסצינת הזיית ה-LSD שחווה ה"דוד" מופיעה מוד כויקינגית או ולקירית, מוקפת בנערות משובבות וכדורי באולינג. החלום מבטא, כמובן, את חרדת הסירוס של ה"דוד" המסכן, שכמעט נחנק מקוקטייל הבלאק ראשן שלו למראה מוד עושה תרגילי "יוגה" שאמורים להגדיל את סיכוייה להתעבר. מוד רוצה איזה לבובסקי קטן משלה ואפשר לדמיין את הדור הבא של ה"דוד" גדל בין כוכבי פורנו ואמנים נוצצים, ומשתובב על האומגה של אמו הסכיזואידית.


הולי האנטר היא אחת מהכוכבות הקבועות של האחים כהן. בשני סרטים – "בייבי אריזונה" ו"אחי איפה אתה?" - היא משחקת דמויות שהן גם אמהות וגם מפתות. בכלל, נראה שפוריות היא ביג דיל עבור שני האחים. לפי שבע בנותיו של אוורט (ג'ורג' קלוני) שקשורות זו לזו בחבל כדי שלא ילכו לאיבוד והאובססיה הקשה של האב עם השיער שלו, נראה שהגן הנשי שולט באמריקה עוד לפני שהמציאו את המונח "מטרוסקסואל". לפני שהוא בכלל פוגש את אשתו שלא שמרה לו אמונים כשישב בכלא, אוורט שומע מהבנות שלא רק שלאמא יש ארוס חדש,הארוס הזה הוא גם יותר "גבר" ממנו. גם אם נראה כי פני (האנטר) לובשת את המכנסיים גם במערכת היחסים החדשה בה היא נמצאת, ולמרות שהוא קצת פוחד ממנה, וטוען בתוקף באוזני חברו שנשים הן מכשיר העינויים השטני ביותר שהומצא אי פעם, אוורט משתוקק לחזור להיות אב משפחה, ומגדיר את עצמו ככזה פעם אחרי פעם. אז מה אם אשתו טוענת בתוקף שהוא נדרס על ידי רכבת ושזה הדבר הטוב ביותר שהוא עשה אי פעם עבור הבנות שלו.

ב"בייבי אריזונה" האנטר משחקת שוטרת (מה יש לאחים עם בנות במדים, אה?) שמתחתנת עם אסיר משוחרר (ניקולס קייג'). בגלל שהיא לא יכולה ללדת, השניים מחליטים לחטוף את אחד מבניו של האיש העשיר באיזור – טייקון הרהיטים נתן אריזונה. הרעיון מתגלה, כמובן, כפחות מגאוני, במיוחד כששני חברים מהכלא מחליטים לקפוץ לביקור נימוסין בלתי מוגבל בזמן ולהשתמש בתינוק למטרות קצת פחות הומנטריות. הסצינה הבלתי נשכחת בה האנטר בורחת לקייג' באמצע שוד ספונטני של חנות כלבו והשאגות שהיא מרעימה לעברו מלמדים את הקהל שגברים מוכנים לספוג לא מעט מנשותיהם, ושנשים, גם אם הן בקושי מטר שישים יכולות להיות מאוד מאיימות.

בינתיים בטריילר פארק בטקסס, קלי מקדונלד משחקת את האישה הקטנה של ג'וש ברולין. בלי לגלות יותר מידי על הסרט החדש הזוג קרלה-ג'יין ולואלין מוס מחוויר לעומת הלהט שמפגינים זוגות בסרטים מוקדמים יותר. האיום המתון שלואלין זורק לאשתו הקטנה "אם תמשיכי לדבר לא תהיה לי ברירה אלא לקחת אותך לחדר שינה" לא מתממש ואין פלא שהיא נשלחת מהר מאוד להתחבא אצל האמא הנודניקית בעוד הגברים מקבלים את מרכז הבמה ומעגלי הצייד-ניצוד של הסרט מתקדמים תוך כדי מריטת עצבי הצופים. קלי מקדונלד תהיה זכורה לעד בתור הבחורה הלוהטת מ"טריינספוטינג", אבל לאורך הסרט היא דמות מחוקה למדי. היא לא קתרין זיטה ג'ונס הביץ' מ"אכזריות בלתי נסבלת" וגם לא סקארלט ג'והנסן הפתיינית מ"האיש שלא היה שם". למרות זאת בעימות עם חוויאר באראדם הפסיכו היא יוצאת כלה. הספר עליו מבוסס "ארץ קשוחה" קרוי "לא ארץ לזקנים": טקסס של האחים כהן היא תמונת הנגאטיב של ערבות השלג הקפואות והתושבים הידידותיים מ"פארגו". מפתה לקרוא את השריף המזדקן טומי לי ג'ונס כמנוגד לשוטרת הנאיבית פרנסס מקדורמנד. זאת לא ארץ לזקנים, אבל מה שבטוח, זאת גם לא ארץ לנשים. בסרט הכי סטרילי, נטול סאונד ומפחיד של האחים אין מקום לבנות; עדיף להיכנס הביתה ולסגור את הדלת. יש רוצח פסיכופת בחוץ. עם כל הכבוד לנשים המשוחררות והפוריות (מי יותר ומי פחות) כשחוויאר באראדם מסתובב עם מיכל החמצן שלו, כדאי למצוא מחסה. ומהר.