טום ריגן הוא דמות קלאסית לבלש אפל מעדות האמט/ צ'נדלר. הוא בחור קשוח עם שכל ומוסר משלו. והוא כל הזמן חוטף מכות ומפיל את הכובע שלו. אבל טום ריגן הוא לא דמות בסרט בלשים קלאסי. הוא פושע בסרט מאפיה; דמות ב"צומת מילר", סרטם השלישי של ג'ואל ואיתן כהן.
ברוכים הבאים לעולמם המופלא של האחים כהן. שני אנשים שיודעים מה הוא ז'אנר ומכירים את חוקיו, אבל נהנים לשבור את החוקים האלה ולשחק עם הציפיות של הצופה.
איימי ארצ'ר היא עיתונאית חוקרת שלקוחה אחד לאחד מדמויות שגילמה רוזלינד ראסל בקומדיות ציניות כמו "נערתו ששת" המופתי של הווארד הוקס. נורוויל בארנס הוא בחור טוב ותמים, שלקוח ישירות מסרט של פרנק קאפרה. שניהם דמויות ב"הקפיצה הגדולה", שנראה כמו סרט של פריץ לאנג.
ברוכים הבאים לעולמם של האחים כהן. שני אנשים שראו סרט או שניים בחייהם, ומניחים שגם אתם ראיתם. שני אנשים שיודעים שאם ראיתם סרט או שניים בחייכם, הרי שלסרטיהם שלהם יהיה משקל רב יותר בעבורכם.
פארגו הוא מותחן קלאסי. יש בו פושעים וטיפשות ורשע. ויש בו את השוטר העקשן והנחוש שמתעקש לרדוף אחר הפושעים. מארג' גנדרסון היא אשה בהריון מתקדם, עם ספקות בנוגע לחייה ותיאבון מפותח מאד. מארג' גנדרסון היא השוטרת העיקשת והנחושה.
ג'פרי ליבובסקי נשכר לחקור חטיפה ומוצא את עצמו בעלילה שלקוחה מספריו של ריימונד צ'נדלר. אבל כאן, בעלילה בה דמותו של טום ריגן היתה משתלבת באופן טבעי, ג'פרי ליבובסקי הוא The Dude, טיפוס מסטול ונטול שאיפות שתחום העניין המרכזי שלו הוא כדורת.
האחים כהן יוצרים סרטי ז'אנר. כל אחד מסרטיהם ניתן לקטלג באופן די ברור במסגרת ז'אנרית די ברורה: סרט מאפיה, סרט פשע, קומדיה מטורפת וכיוצא בזה. אבל בעוד רוב סרטי הז'אנר פועלים במסגרת חוקי הז'אנר, הסרטים של האחים כהן מרמים. תמיד. הם בונים מבנה והורסים אותו. הם יוצרים ציפיות ושורפים אותן ואת הכריות שהן עוטפות.
תמיד קורים דברים רעים
אולי הטענה הבולטת ביותר כנגד סרטיהם של האחים כהן היא שהם יוצרים סרטים שהם בדיחות אינטלקטואליות חסרות נשמה, שמצחיקות יותר מכל אותם עצמם. הטענה הזאת נכונה בחלקה. כל סרט מסרטיהם של האחים עובד גם ברובד הפשוט ביותר: זה תמיד סיפור על אנשים, ובדרך כלל אכפת לנו כשקורים להם דברים רעים ותמיד קורים להם דברים רעים. אבל בכל סרט של האחים יש גם רבדים אחרים. רבדים שמכוונים לצופים שההשכלה הקולנועית שלהם רחבה יותר מהז'אנר של הסרט הנוכחי.
הם עושים את זה, בין השאר, מכיוון שהסרטים שלהם אינם הוליוודיים (סרטים הוליוודיים מצייתים לכללי הז'אנר) כי אם אמריקאים במובן רחב יותר. הם אמריקאים במובן שהם עוסקים באמריקאיות, במהות של האומה הזאת. וחלק מהותי מהמהות הזאת הוא המרקם התרבותי שכולל את הסרטים והספרים שהם מצטטים. וחלק מהתרבות הזאת הוא אותו קולנוע ז'אנרי בו הם פועלים ואת חוקיו הם שוברים. כי החיים והסרטים של האחים כהן הם סרטים שעוסקים בעולם האמיתי גם כשאסירים נמלטים פוגשים נימפות לא עובדים לפי כללי ז'אנר.
ולפעמים האחים כהן קורצים גם לאלה מאיתנו שראו את סרטיהם וזוכרים דבר או שניים מהם. בתחילת "פארגו" כתוב על המסך שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי. ב"ארץ קשוחה", בהקשר אחר לגמרי, נשאל השריף אד טום בל האם סיפור שסיפר הוא סיפור אמיתי כפי שטען. תשובתו: "סיפור אמיתי? טוב, לא הייתי נשבע שכל פרט נכון אבל זאת בהחלט אמת שזה סיפור".