לא האמנתי שהרגע הזה יגיע, אבל אני חייב להודות באמת המרה. קאט פאוור מתה, נגמרה, הלכה. מי שעדיין מוציאה אלבומים תחת שמה היא איזושהי מתחזה חסרת סטייל, שממש לא אכפת לה איך מעצבים עטיפות של אלבומים, או גרוע מכך איך מוזיקה נשמעת. המתחזה לא כאן רק מעכשיו; היא לא הגיעה בשנת 2008, נתנה כמה בוקסים חזקים לגברת חן מרשל, תפסה לה את המשבצת והשתלטה על Jukebox, אלבום הקאברים החדש של מי שאנחנו חושבים שהיא קאט פאוור.
המתחזה נמצאת ברקע כבר כמה שנים. ב-2006 למשל, היא ביצעה מספר שירים רב ב-The Greatest, אלבומה הקודם של קאט פאוור, ומי שממש התאמץ יכל גם למצוא אותה באיזה שיר או שניים ב-You Are Free מ-2003. עכשיו המתחזה כבר מנהלת את ההצגה. פסימיים שכמותי, טוענים שמרשל המקורית כבר לא נושמת; אנשים חיוביים יותר טוענים שהיא קשורה לבול עץ איפשהו במיסיסיפי. השורה התחתונה היא זהה - Jukebox הוא אלבום רע.
עריסת החתולה
חבל, כי עד The Greatest, קאט פאוור היתה אחת מנסיכות האינדי הבולטות ביותר. היא סיפקה פולק-רוק מדהים ואנחנו, כולנו, הרעפנו אהבה. האלבומים שלה היו מצוינים כולם, ואלבום הקאברים הקודם שלה משנת 2000, בעל השם הפשוט The Covers Record גם חשף אותנו לשלל ההשפעות שלה (דילן, לו ריד, סמוג, הרולינג סטונס) וגם סימן אותה כאישה המרכזית של ה-Slow-Core. זה באמת אחד מהאלבומים הכי יפים שיצאו בעשור האחרון, נשבע לכם.
ואז החלה ההתפוררות. אתם יודעים, המתחזה. קאט פאוור המזויפת לא ממש בקטע של פולק-רוק היא אוהבת סול ובלוז מצועצעים, והיא שפכה טונה של השפעות שכאלו על המוזיקה של מרשל. אפשר, כמובן, לשלב את ההשפעות האלה בטעם גם ג'ק ווייט וגרג דולי מושפעים מסול, גוספל ובלוז - אבל במקרה הנוכחי מדובר בלא יותר ממריחה, שהפכה את The Greatest שאם אתם שואלים אותי, גם את השם הבומבסטי הזה העניקה המתחזה היה אלבום מאוד חיוור.
מי את, ומה עשית עם קאט פאוור שאנחנו אוהבים?
התקווה לשינוי וחזרה למוטב הגיעה בדיווחים הראשונים על Jukebox. הרי The Covers Record היה כל כך משובח, שאולי עוד אלבום עם גרסאות כיסוי זה מה שמרשל זקוקה לו בכדי להתאושש, אלא שכשרשימת השירים פורסמה, הכל התבהר: אלבום הקאברים הראשון היווה מחווה לאמנים שהשפיעו על קאט מרשל, בעוד שהאלבום החדש משמש כהצדעה לאמנים שתידלקו את המתחזה האנק וויליאמס, ג'יימס בראון, בילי הולידיי, ג'וני מיטצ'ל, לי קלייטון. רשימה מכובדת, כן. אבל מה לה ולקאט פאוור שאנחנו אוהבים?
ברגעיו הסבירים Jukebox הוא משעמם ולא מזיק, ברגעיו הטובים (באופן יחסי. דוגרי, הם עדיין לא משהו) יש קאבר ל-I Believe In You של דילן, ושיר אחד מקורי וחדש של מרשל בשם ,Song For Bobby שנשמע גם כן כמו קאבר לדילן באופן מחשיד, וברגעיו הרעים אנחנו שומעים את המתחזה משמידה את Metal Heart של קאט פאוור עצמה, או מנסה להיות סינטרה כשהיא שרה את New York, New York (שיר שאף אחד לא צריך לכסות יותר בחיים. ברצינות).
כאמור, האלבום הוא פיהוק אחד גדול. אין שום קשר לסלידה האישית שלי מסול השארתי אותה בבית. אפילו על הריחוק הטבעי שיש לי מקיטש ומקלישאות אני משתדל לדלג. אבל שום דבר לא עוזר לצלוח את האלבום הזה בלי להתעצבן, להשתגע וקצת להתאבל. אם אתם ממש ברי מזל, ומעולם לא הכרתם את קאט פאוור המקורית, כנראה שהעצבים והעצבות יחסכו לכם ושכל מה שיקרה לכם זה שתשתעממו. מצד שני במקרה שכזה, למה לכם בכלל לטרוח?
קאט פאוור, "Jukebox" (מטאדור)