הלהיט של יהודית רביץ: באסה או קלאסה

אחת התופעות הכי מקוממות בעולם הפרסום הישראלי (והמקומם לכשעצמו), הוא הטבח חסר הרחמים שמתבצע בשירים, כל אימת שהם מנוכסים לטובת כיכוב כפסקול של מוצר תורן. כמובן, אני לא מתכוון להברקות בסגנון "איזה רוח" של יהורם גאון (למרות שעדיין לא הבנתי מה הם מנסים למכור לי), אלא להררי הפסולת המוזיקליים שנערמים בפרסומות שמרצדות לנו על המרקע. כי הפרסומאים המקומיים, במקום לקנות את השיר המקורי, מצאו תכסיס ממולח שבו הרווח שלהם משולש - הם גם מקבלים נקודות על השימוש בשיר תורן, גם לא משלמים עליו מלוא החופן התמלוגים וגם יכולים לבצע בו מניפולציות, על מנת שיחניף לאוזן הישראלית.

המגמה הזו החלה עוד בימי "קריפ", שביצע ירמי קפלן בפרסומת ההיא עם יעל אבקסיס, ליאור מילר והמעילים, ועד לימינו אנו, בו היא השתכללה לבלי הכר; כיום השירים אינם עוברים חידוש לצורך הפרסומת, כי אם פילוס (עם שורוק) - מותאמים לפרסומת כאילו למדו ברימון ועובדו במיוחד על ידי קרן פלס; הם ידידותיים יותר, מלטפים יותר ומלודרמטיים יותר; ניכרות בהן נקישות ענוגות על פסנתר והם מצופים שכבה דקה של אבקת סוכר, שנבזקה ביד אמן-מכירות.

שני הקורבנות האחרונים שעברו תהליכי פילוס, הופקו לצורך פרסומת של בזק, ובוצעו בידי מרינה מקסימיליאן בלומין, פיינליסטית "כוכב נולד" בעונה שעברה, מעוררת סערת ה"היא לא שרתה בצבא" הכי מיותרת מאז הדיון על כוכבי "בופור" (מה שמוביל לשאלה - האם האנשים שזעקו על כך שאיתי טיראן ואושרי כהן לא שירתו בצבא ומשחקים חיילים באמת חושבים שברוס וויליס הוא בהכשרתו גם שוטר ואסטרונאוט?) ובחורה חיובית באופן כללי. בפעם הראשונה לקחה בלומין, באמת מבצעת מוכשרת בדרך כלל, את "חתיכת שמיים" של לאה שבת, אחד השירים הישראלים הכי יפים שיש (בייחוד בביצוע של שלומי שבת ושלומי שבן) ושיספה לו את הגרון עם תער, עד שנותר לא יותר מפוחלץ של שיר - מראית עין מתעתעת שמתחתיה אין כלל רוח חיים (וזה לא שהמקור הוא איזה קטע גריינדקור קשה לעיכול).

בסיבוב הנוכחי, שמרעיד עכשיו מקלטים ברחבי המדינה ומשאיר אחריו אדמה חרוכה, בלומין מתעללת ב"עכשיו הכל בסדר" האלמותי של יהודית רביץ. בלומין ורביץ כבר נפגשו מעל בימת "כוכב נולד", כאשר הצעירונת עמדה במשימה הקשה וביצעה את "וידוי" באופן מעורר השתאות, במה שיכול להיחשב כרגע השיא המוזיקלי בתולדות התכנית. למרבה הצער המפגש המחודש בין השתיים לא מתעלה לאותם גבהים ומה שנשמע כל כך Fאנקי, דיסקואי ומשמח אצל רביץ, הופך בעיבוד המחודש למסורס, מנוון ומקרטע.

"עכשיו הכל בסדר", שנכלל במקור באלבומה השני של רביץ "גלוי ונעלם", הוא אחד משירי מצב הרוח הטוב האולטימטיביים (ולא לחינם הוא נבחר לקמפיין הזה). הוא שיר דיסקו לא מתנצל עם כל המוטיבים ההכרחיים - גיטרת ווה-ווה ממסטלת, כלי הקשה (שבברייק הופכים Fאנקיים מתמיד), כלי נשיפה (שהתפקיד המלודי שהם ממלאים בבתים, כמו עונים לרביץ ויוצרים דואט הוא פשוט גאוני), בס מקפצץ וסולנית עם קול פעמונים שעושה שמח עם הטקסט האופטימי של יעקב גלעד. אפשר להתייחס אליו כטקסט של גילוי עצמי, אבל אני מעדיף לראות בו טקסט של אהבה חדשה, כש"מתחת לפני השטח/עוד יש מבוכה ומתח", אבל "יש מקום לסיפור חדש". השיא של השיר הוא כמובן בפזמון שבו רביץ שרה "אווווו, הכל בסדר, אל תדאג אין מקום לחשש", ואפשר לשמוע בקול שלה שבאותו רגע היא מאמינה לכל מילה שהיא שרה. יותר מזה - כמו שהיא שרה, אי אפשר שלא להאמין לה.