ערוץ דיוה

אם היה נדמה אחרי פיאסקו הכתבה ב-"7 לילות", שריטה תרכין ראשה ותתחנן בלחש, מה טעיתם. מהתנגחות דו-צדדית שקוראת תיגר על שלטונה של הדיווה העברית הבכירה , הפך הקרב בין ריטה לתקשורת העוינת, מונח שהיה שמור עד כה עבור ביבי, למלחמת התשה שמנהלת ריטה (המותג, לא האישה) בעזרת התקשורת נגד התקשורת – נסו אתם להבין את המחנות – השאלה הגדולה היא מי בכלל המנצח? זה נכון שקשה לטעות באיות שמה של ריטה (ואתם מכירים את הקלישאה על איות השם), אבל עומס היתר התקשורתי אותו היא מעבירה את הציבור, שמנסה בכל מאודו להעצים את כוחה, גורם הסופו של דבר לאפקט הפוך לחלוטין - ההתנהגות אולי מעוררת רחמים, אבל התחושה שמתקבלת היא אנטגוניזם.

לא עבר זמן רב אחרי אותה כתבה עד שריטה מצאה עצמה מתראיינת לכלי התקשורת בתגובות קצרות ומדודות, מצטטת את בוב מארלי (המקבילה שלה בג'מייקה), מהודקת ועולצת כתמיד; מתמיד. אולם, כל אלו הם כאין וכאפס לעומת הספשל-סרט הטלוויזיוני "ריטה מדברת על הכל".

"ריטה מדברת על הכל" לקח בחשבון את המשוואה הפשוטה שלא רק שלריטה יש הרבה על מה לדבר, אלא שיש גם מספיק אנשים שיהיו מעונינים להקשיב לה, אם לא בשם הערצה אז בשם הסקרנות, ואם לא בשם הסקרנות אז בשם השעמום. ריטה דיברה על הכל - הילדות בפרס, השירה, הליקון ואפילו על רמי; הנושאים הקיפו כל תחום בחייה בצורה הראויה והמתבקשת, וריטה התייחסה לכולם, לא סטתה לרגע ולא עפעפה ב"אין תגובה". מכוונת מטרה ודרוכה היא דיברה על הכל, אבל חשפה מאומה. תחבולה? חלילה, הרי שם הספשל אינו "ריטה נחשפת", כי אם מדברת - הבל הבלים מפוטפט של שעה וחצי (כולל פרסומות).

חוסר ההתמסרות של ריטה בראיון, שנובע בסך הכל מההנחה השפויה שזמר הוא זמר ולא זמר הוא נינט, הורגש בהתייחסות להליקון עם תשובה קורקטית במיוחד, שמנסה ללכלך מבלי להתלכלך. כשדיברה על רמי היא הצליחה לבכות - פרפורמרית או לא? - וביקשה בחיוך מעושה מהמראיינת שלא תכניס את הקטע הזה לסרט, שתכניס את הקטע הזה לסרט. עוד רגע שהיה אמור לגעת ללב, בו החלה לדבר על השפעת הכתבה ההיא עליה, החל בהודאה שזה אכן פגע בה, אך מהר מדי הפך לאמירה יחצנית סתומה שהוצגה כהארה, שבעצם ארבעים אנשים שקוראים לעצמם התקשורת לא יכולים לפגוע בה, כי יש לה את הקהל האוהב והתומך. ואגב הקהל האוהב והתומך – כבר הזכרנו את ביבי - גם הוא כיכב אתמול בספשל, בהפסקות קטנות שבין נושא לנושא נראתה ריטה בהופעה אינטימית וכובשת מול מעריציה, קלוז אפים על פני הקהל המהופנט בהחלט שירתו את הקו האוהד שהנחה את עשיית הסרט.

בסרט היא גם סיפרה, בהקשר לעבודתה על האלבום החדש, שהיה קשה לה לשיר בשקט ומבפנים כי היא רגילה לשיר בגדול, ובדיוק כך היא נראתה אמש; קצת כמו חיה שכלואה בכלוב שקטן למידותיה, ריטה בחנה את גבולות המדיום שוט שהוקצע לה עם תנועות ידיים גדולות מלאות במחוות מלודרמטיות, מאופרת בכבדות, מחפשת בעיניה את הקהל, לא שקטה, לא באמת מוכנה להתביית.

בנושאים נעימים שעלו בראיון היא לא חסכה במילים, אך בנושאים החמים היא הניבה את אותן התשובות הקרות והלאקוניות שהכינה מראש, ולכן לא נחדר באמת המעטה מסביבה. המצלמה הייתה לצידה לאורך כל הסרט, וכך גם המראיינת, והבמאי, והעורך, וכל מי שעמד מאחורי ההפקה. אך זה לא נגמר רק בהם. נראה כי "קשת" בכללותה נרתמה כדי להציל את שמה הטוב של ריטה. אפילו אלי יצפאן נשלח לבלות זמן איכות עם הילדים בערב יום שלישי. ובל נשכח שערב קודם לכן מצאה את עצמה ריטה בתפקיד זינה הנסיכה הלוחמת, שנשלחה להציל את הרייטינג הצונח של החלופה החורפית של "כוכב נולד" – "נולד לרקוד" (מחווה ראשונה מסוגה בתוכנית וגם תמוהה למדי בהתחשב בעובדה שכבר מהעונה הראשונה רקדו המשתתפים לצלילי מיטב הרפרטואר שלה).

הדבר המטריד ביותר בכל הקמפיין הזה הוא דווקא לא הנוכחות או התפקוד של קשת בתוכו, אלא ספיישל ריטה עצמו, שהושקעו בו לא מעט משאבים, אנרגיות ויצירתיות. אפילו אם בפועל הסרט מומן על ידי המפרסמים והזכיינית, נראה כי היוזמה הגיעה מאנשיה של ריטה. גאידמק קנה שני עמודים בידיעות אחרונות? עניין זניח אל מול סרט התדמית שקנתה אמש ריטה בלב הפריים טיים, ללא צידוק אמיתי ואפילו לא תמורת תשלום סמלי.