פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חצי הכוס אריקה

      התאכזבתם מהמופע של לורן היל? אמיר אגוזי לא רוצה שתסיקו מסקנות אישיות לגבי אריקה באדו לפני שתקראו אותו

      מי שאוהב את אריקה באדו לא ממש צריך המלצה כדי להשתכנע ללכת להופעה שלה במוצאי שבת הקרובה בגני התערוכה. אלא שאחרי האכזבה מהופעתה של לורן היל ישנם לא מעט ספקנים, שבגלל הדמיון הכללי בין השתיים - זמרות היפ-הופ/ אר' אנ' בי יפהפיות שפרצו לעולם בחצי השני של שנות ה-90 – עוד עלולים לחשוב שהפיאסקו יחזור על עצמו. מבלי לערוב להצלחת המופע, השוואה קצרה בין הקריירות של השתיים יכולה ללמד על מספר הבדלים מהותיים ביניהן, שיגרמו למתלבטים לחשוב פעמיים. אם את לורן היל קיבלנו כחלק מסיבוב הופעות שנראה כניסיון אחרון לדפוק קופה על חשבונה לפני שיהיה מאוחר מדי, באדו מגיעה אלינו בדיוק בתחילתו של פרק חדש בקריירה הכבר מזהירה שלה.

      מאז רגעי השיא בקריירה של היל – "The Score" של הפוג'יז ואלבום הסולו הראשון שלה, "The Miseducation of Lauryn Hill" - חלף כבר עשור ולמעלה מכך בו היא מעולם לא הצליחה לשחזר את הצלחותיהם המסחריות והאומנותיות. מעט ההבלחות המוזיקליות שלה מאז סבלו ממאמץ יתר להתחבב על הקהל הרחב (MTV אנפלאגד), כשהיא בעצם אף פעם לא צלחה באמת את קלישאת משבר האלבום השני. השמועות השונות על מצבה הנפשי והנרקוטי (למי שזוכר כיצד היא נראתה בראיון עמה ב"בלוק פארטי של דייב שאפל"), רק מחזקות את חוסר הציפיות שעוד אפשר לתלות בה.

      ומנגד, עומדת אריקה. הו, אריקה - הטופ של הליגה שלה. בעוד שבאלבומים של מרבית מקבילותיה המוזיקליות - אנג'י סטון וג'יל סקוט הוותיקות, כמו גם צעירות מבטיחות כטיומבה לוקהארט – ישנן בדרך כלל הברקות בודדות לצד שפע של קיטש, בינוניות ואובר-מודעות לחך של רדיו מסוג Adult Contemporary (יעני אר'נ'בי למבוגרים), אצל אריקה יש תמיד עומק ועושר הפקתי שחותר צעד אחד קדימה. היכן שהיל נתקעה, אריקה תמיד חיפשה לחדש, ולפי הסנוניות הראשונות שכבר הגיעו מאלבומה החדש שייצא בסוף פברואר, גם הפעם אין טעם לצפות לפחות מכך.

      לא ריין היל

      אריקה, שבגיל 14 כבר הייתה אם.סי בתחנת רדיו מקומית בדאלאס ושרה מעל ביט-בוקסינג של רוי הרגרוב (איתו גם שיתפה פעולה מאוחר יותר), עשתה את הפריצה הראשונה שלה כשחיממה את ד'אנג'לו ב-94. כבר מתחילת הקריירה שלה היא נהגה לשתף פעולה עם מוזיקאים בעלי שיעור קומה כקווסטלאב מהרוטס וג'יימס פויזר, ואף פעם לא זנחה את הקשר עם מקורותיה, כבגרסת הכיסוי ל"Searching" של רוי איירס, קאבר שעשתה עם ד'אנג'לו ל"Precious Love" של מרווין גיי ותמי טיירל ואינטרפולציות של הקלאסיקות "All Night Long" של המרי ג'יין גירלז עם "Funkin for Jamaica" של טום בראון (מתוך "Baduizm Live").

      המעורבות שלה עם חבורת הסולקווריאנס (Soulquarians) הלכה והתחזקה באלבום האולפן השני שלה, "Mama’s Gun" (2000), שבדומה לאלבומיהם של הרוטס, ניסה לייצר היפ-הופ "אורגני", וכלל הפקות של פינו פאלאדינו, בילאל וג'יי דילה זצ"ל.

      אפילו במישור האישי הייתה אריקה תמיד שועלה רצינית. אבי בנה הבכור, Seven, הוא לא אחר מאשר אנדרה בנג'מין מאאוטקאסט ("Ms Jackson" של אאוטקאסט נכתב על אמא שלה); אחר כך היא ניהלה מערכת יחסים ארוכה ומתוקשרת עם הראפר קומון, שילוב שהוליד מספר שיתופי פעולה, כמו "Love of My Life", שהמשמעות שלו היתה גם רומנטית, אבל כוון בעיקר להיפ-הופ שאיחד ביניהם.

      אגב הסרט "בלוק פארטי", היכרות עם סיפוריהם של המשתתפים בו מוסיפה לו לא מעט נדבכים, כשהבולט ביניהם הוא כנראה הרגע המרגש-צמרמורות שבו אריקה מצטרפת לג'יל סקוט בשירת הליווי ללהיט הגדול של הרוטס, "You Got Me". השיר הוא המקור ליחסים הטעונים שבין השתיים, שכן סקוט כתבה אותו, אבל אריקה היתה זו שביצעה אותו לבסוף וזכתה לתהילת עולם (בסרט שואל אותה מישל גונדרי, במאי הסרט, טרם עלייתה לבמה אם היא לא חוששת לעלות אחרי אריקה. בתגובה היא עונה לו מבלי למצמץ ש"כנראה שלא ראית אותי מופיעה בייבי").

      כשאת במיטה שלי, תדברי על אריקה

      למרות שעבר כבר זמן רב מאז אלבומה השלישי והמעולה, "Worldwide Underground", שיצא במוטאון ב-2003, אריקה אף פעם לא נעלמה לגמרי. רק לאחרונה היא תרמה את קולה ל"The Heart Gently Weeps" של הוו-טאנג-קלאן, התארחה באלבומו של פרעה מונץ' מהשנה שעברה ושיתפה פעולה עם ג'ורג'יה אן מולדרו האקסצנטרית באלבום של סא-רא קריאייטיב פרטנרז (שעדיין לא הצדיקו את כל הייפ סביבם, אך אין ספק שהפקותיהם מרובות הברקות וחדשנות). החיבור של אריקה למפיקים חדשניים ואיכותיים מסתמן גם כקו המנחה של אלבומה הקרב, "New Amerykah" (ששני חלקי ההמשך שלו אמורים לצאת בהפרשים של חצי שנה), עליו עבדה עם מפיקים כמאדליב לבית סטונז ת'רואו (שאחראי ל"The Healer" היפיפה, שמוקדש לג'יי די), והמפיק 9th Wonder (לשעבר מההרכב Big Brother), שחתום על הסינגל הראשון שכבר יצא, "Honey", שכמו הסינגל הראשון "Danger" מאלבומה הקודם, מתאים לרדיו למועדון כאחד (בדוק).

      פועלה של אריקה לא מסתיים בזאת, ומלבד הופעות במספר סרטים לאורך השנים (בלוז בראדרס 2000, תקנות בית השיכר), היא גם מנהלת עמותה בשם B.L.I.N.D (Beautiful Love Incorporated Non-Profit Development) לקידום בני נוער מהאינר-סיטי באמצעות מוזיקה אומנות ותיאטרון, ולאחרונה גם הקימה לייבל בשם Control Freaq. האמן הראשון שהחתימה נקרא Jay Electronica, אם.סי/אמן ספוקן וורד ויוצר ביטים נוסח דילה, שהבאזז סביבו כבר חצה את האטלנטי ולמרות שטרם הוציא אפילו ריליס רשמי אחד, כבר הספיק להתארח בתוכנית וטקס הפרסים השנתי של ג'יילס פיטרסון (אצלו גם הושמע Healer בבכורה עולמית).

      אם את קולה של אריקה מרבים להשוות לשל בילי הולידיי, מבחינת פרסונה היא כולה ארית'ה פרנקלין. יש בה עוצמה ונוכחות כשל לביאה, ואפילו לבת שלה קוראים פומה. וכן, אני מת עליה ומצפה להופעה בכיליון עיניים.