נראה מעולה

לתוך החריץ הצר של מעט השפיות שעדיין נותרה בכוכב הלכת של הגמדים, מסתננת בהידוס מנותק להקסים יונה אליאן, הלא היא גילה אלמגור של בית ליסין, הלא היא חנה רובינא של שכונת הבולגרים ביפו. "הבילויים" היא רק אחת מתקרובות התרבות ההזויות המוגשות אל צלחתו של האסקפיסט המושבע. כמו איזו תחנת חלל רוסית שאיבדה את הקשר עם המציאות ועם בסיס האם, כך חגה לה "הבילויים", סהרורית וטובת לב, מגושמת ומגוחכת, פתטית ומעוררת אמפתיה, מנסה לגבור על כריסטיאן אמנספור COMING TO YOU LIVE FROM ISLAMABAD.

הנה הוא ד"ר עתי ציטרין, המנהל האמנותי של פסטיבל עכו - שילוב חיצוני מדהים בין עוזי לנדאו, מייק ברנט ודוב'לה גליקמן - מקריין או מנסח את התוכניה של הפסטיבל בניהולו, על רקע קליפים נבחרים מהצגות הטוענות לכתר הפרינג', הנחשק משום מה בימים אלה. הנה הם דנה איבגי בחיוך מקסים, שבוודאי ירשה מאמה, לצדה אריאל אשבל, בתלתלים נפלאים מכונסים בתוך סרט שיער סרוג אדום, לצווארו שרשרת חרוזים מצרית וגופיה אפורה מכסה על חזהו. הנה הם יושבים נזופים, כנועים, מתפלשים במי האפסיות שיצקה לרגליהם יונה אליאן ("אתם שניכם אנשים צעירים מאוד... הפסקה ארוכה... האם אתם באמת מוצאים את עתידכם בתיאטרון השוליים, יים, יים?").

הנה רינת גבאי באיפור פנים מוגזם, מפלרטטת, תוך עקמת גבה מוזרה עם המצלמה, ממתיקה איזה חיוך שמבקש להיוותר בזיכרון - לפחות כמו עפרה, עפרה חזה ז"ל, שאת השיר שנכתב לה במקור, "גן קסום", נבחרה היא, בקפידה, לבצע. מתוקה גם היא. משלימה עם גורלה בשולי התהילה, בשולי הכוכבות, בצילה של עפרה חזה. בצילה של עפרה חזה כמשל.

הנה שרית סרי ונולי עומר (נולי נראית נפלא במיני ירוק וחולצת בטן לבנה), מנסות לקדם את המופע המשותף שלהן בפסטיבל מספרי סיפורים בחולון. נולי לובשת את דמותה של שלומית אבן ציפור, המשוררת המנסה למכור יחידות פנויות בצימר שלה ליד מושב אשכי יהושפט. היא פועה כעזה מה מה מה, ומחרה אחריה במבטא רומני, שרית סרי בפאת תלתלים שחורה. הנה הן מסירות את הפיאות אך נותרות במסכות, מצליחות לחלץ אמפתיה מכיוונה של יונה אליאן. שיצליח, הלוואי שיצליח להן, לפסטיבל, לקואליציה הבין אוקייאנוסית שרוקח ג'ורג' W. רק שיצליח להצחיק.

אייטם קצר על תיאטרון "קרוב" ועל "גן עדן טרום חובה", הצגה פרי עטו של ניקו ניתאי. הנה ניקו בזקן החביב שלו, במניירות "קשת וענן", מנסה למכור את ההצגה ואת חלום התיאטרון ("ליד אצטדיון בלומפילד" - ממקמת יונה) לכתב שטח צעיר ששמו לא הוזכר. הנה קמינר והגולגולת המגולחת למשעי שלו. הנה המבט המלוכסן, התצלום בטוקסידו ("שעיצב שי שלום" - נמזג הקרדיט באלגנטיות) מפסטיבל "קאן", כמדומני. הנה יונה אליאן מחלצת מנרתיקו של קמינר תמונה שלו בחולצת כפתורים פרחונית סטייל הוואי פשע, לצד ניקול קידמן ("היא אשה מקסימה", מפרשן קמינר, וגם גבוהה במיוחד, עולה מהתצלום).

בא ועולה יחיאל פילוסוף, הטבח השתקן ממסעדת "הבלקן" המתמחה במאכלים בולגריים. הוא עושה רושם של בשלן מצוין, אולם הוא שותק, גם כשיונה מבקשת את אישורו – קמינר משגיח מהצד בבוז – לכך ש"ככה אוכלים אוכל בולגרי", ומביאה ניגוב בגבינה הבולגרית הנוזלית, או ברוטב של המוסקה חצילים, שנראתה מדהים, יש להודות. אבל יחיאל שותק. כשהוא מחליט לדבר הוא משתמש רק במילה "מעולה". "הבשר מעולה". "הגבינות מעולות". "הקבב מעולה". מעולה.

ולסיום ג'וני קוניאק בחולצה בלי שרוולים, בחיוך המוכר כל כך מהסצינות הממזריות ב"רמת אביב ג'". אז שיחק לצד נועה תשבי – דיווה של ממש – ואילו היום הוא קורא מכרטיסיות ציטטות נבחרות מספרון הציטוטים הספורטיביים הנפלא, "הוצא מהקשרו". לא מצרף המלצה לרכוש, אבל מצטט בלעג מתנשא של אינטלקטואלים שלא צופים בספורט, אלא עוסקים בתיאטרון שוליים ובתוכניות בילויים, את שלמה שרף, המאמן הלאומי לשעבר שצוטט כי הכדורגלן הישראלי צריך לעבור שינוי של 360 מעלות. החיוכים רצים באולפן, גם כי זמנו של הקינוח הגיע – מעדן חבושים מסוכר כלשהו, מבית מטבחו של יחיאל. נראה מעולה – וגם כי נדמה שאיש לא הבין את הבדיחה.

יונה נפרדת לשלום. קרדיטים. אנשים טובים עם כוונות טובות. כמעט ללא ציניות, נגועים בהמון פרגון ורצון להחמיא. אם אין מה לומר, שותקים. ואם אין אפילו מה לשתוק, לא מכניסים לליין-אפ. וברקע, ראובן פדהצור, "רצועת הביטחון" בגל"צ, על תורת הלחימה של המוג'הידין או הטאליבן, או הדיוויזיה המוטסת מספר 82. הבילויים כבר בדרך אלינו.

* "הבילויים" משודרת בערוץ 2 ביום חמישי ב-18:00, ובשידור חוזר בשבת ב-14:30