פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עוד ועוד

      שעות מתות מול מסך ושעמום קיומי שלא נותן מנוחה? שני פישר היתה שם קודם וחקרה את אזור הדמדומים של ה-V.O.D, כדי לחסוך לכם את העבודה

      שיטוטים בנפתולי ה-VOD מזכירים את התהפוכות שעוברות על הנפש בעת נדודי שינה. מדובר במעגל קסמים - כשנכנסים אליו ללא מטרה מוגדרת, בלתי אפשרי לצאת ממנו. יתרה מכך, קל לפעול מתוך ייאוש ולהסתפק במועט, בין אם זה מרתון של "מ.ק 22", או המקרה האישי והעצוב שלי: צפייה, עד לסימן האחרון, ב"50 סימנים שאתה סלב", בסופם גיליתי, למרבה הצער, שאינני סלב.

      עם זאת, שיטוט מעמיק ויסודי בתוך קרבי ה-VOD מגלה שבתוך השפע הבינוני-מינוס שמציע השירות, קיימות גם אלטרנטיבות משובחות. והנה, ממש עכשיו, המלנכוליה החורפית הובילה אותי לחיפוש קדחתני אחר פנינים קודרות ואיכותיות בשולי ה-VOD. ואתם, שלא מפחדים מווירג'ינה וולף, קבלו זוג המלצות חינמיות וסרט אחד בתשלום ללילות הגשומים והנוגים.

      "דוקוסלב- ענבל פרלמוטר"

      ההפתעה הגדולה שטמונה בפלא הקרוי "VOD" נמצאת, למרבה האירוניה, תחת תיקיית "HOT בידור ישראלי". שם, בתוך "דוקוסלב" (הפתעה כפולה ומכופלת), בין מייקל לואיס, רוני סופרסטאר ושלל פסיפסים מחניפים ושטוחים, שוכן מסמך דוקומנטרי שכאילו נוצר בטעות וביכולתו, כן-כן, אפילו לשנות חיים.

      דוקוסלב של ענבר פרלמוטר הוא שלושים דקות של דוקו עמוק, מרגש וכואב. סיפורה של פרלמוטר, המובא ברצף כרונולוגי באמצעות קטעי ארכיון, קליפים וראיונות עם חברים ומשפחה, מצליח, ברמה הראשונית, לספר למי שלא יודע או שכח מי היא חלוצת הרוק הנשי-עברי הראשונה. אך גדולתו האמיתית של המסמך הוא ביצירת פורטרט מורכב, רגיש ושוקק חיים, ובקיצור, כל מה שפרלמוטר הייתה בחייה. המרואיינים (יואב קוטנר וקורין אלאל בפרט) מצליחים לא ליפול לקלישאות ושומרים על רמת כנות אחידה, גם בצדדים האמביוולנטיים הנוגעים לאישיותה. בין הראיונות משתלבים סרטונים, בהם מישירה פרלמוטר מבט שובב ומהתל למצלמה, וכך נוצרים רגעים אינטימיים, לפרקים אפילו אינטימיים מדי, בין פרלמוטר לצופה.

      ולגבי הנושאים החמים כביכול, אלו שמלכתחילה הניעו אותי לצפות בתוכנית - נטיותיה המיניות ונסיבות מותה של פרלמוטר - אלה נותרו בגדר תעלומה גם בתום הצפיה, אך למרבה ההפתעה גם התגלו כמשנים בחשיבותם. נראה שרק מי שלא זכה להאריך ימים עד לעידן שבו כונה "סלב" יכל לזכות ב"דוקוסלב" שכזה.

      "הדרך לאהוב"

      עד לא מזמן שלוש העונות של הסדרה האוסטרלית המצויינת "הדרך לאהוב" ("Love My Way") שכנה בבטחה בתוך "סדרות"- "סדרות מחו"ל". לאחרונה מוצעות לצפיה בחינם רק העונות השנייה והשלישית, כשהעונה השניה מתחילה בתקציר מספק של עיקר ההתרחשויות בעונה הראשונה.

      לכאורה, באוסטרליה הכל נראה טוב יותר: אין מלחמות, יש שמש וכולם כל היום גולשים, אבל סדרת הדרמה המכבידה (והבהחלט מדכאת) מצליחה להביא תמונה של משפחה אחת גדולה, מפורקת ומלוכדת גם יחד, דרך רגעים יפים וקשים שעוברות כל אחת מהדמויות. לצד סצינות גלישה (כי בכל זאת אנחנו באוסטרליה), שזור מקרה מוות טראגי (ולטעמי הכי קשה שנראה על המסך) לקראת סוף העונה הראשונה, וגם סמים, בגידות ומחלות נפש כמיטב המסורת, אך הטיפול בנושאים הבנאליים מצליח לעבור את מבחן החד הפעמיות.

      ואם אתם זקוקים לטריגרים נוספים: לגברים שבינינו - פראנקי (קלאודיה קרבן) היא השחקנית היפה ביותר שנראתה על המסך הקטן בשנים האחרונות; ולנשים, ראו הוזהרתן - אתן צפויות להתאהב קשות בצ'ארלי (דן ווילי), הבעל המושלם.

      "אושר" – 14.90 ש'

      בסימן הגעתו של הבמאי טוד סולונדז לארץ, זה הזמן, למי שלא הספיק, לצפות לפחות בסרט אחד של סולונדז (המומלצים: "ברוכים הבאים לבית הבובות" ו"אושר", ופחות סרטיו המאוחרים). "אושר" (1998), סרטו המבריק של סולונדז שכיף לראות אותו גם שלוש וארבע פעמים, נטפל למציאות היומיומית המוכרת ומאיר אותה באור עגום וריקני.

      במרכז הסרט עומדות שלוש אחיות - שונות בתכלית ואומללות כל אחת בדרכה - כשפיליפ סימור הופמן נותן בסרט הופעה חד פעמית כסוטה מין ומטריד טלפוני. אולי בקיץ "אושר" יכל להחשב כקומדיה, אבל במצב רוח חורפי הוא יותר מטריד ועצוב מאשר מצחיק, ובמילים אחרות, מגלם את האנטיתזה לאושר.