קית' דיוויד נולד בהארלם בשנת 1956, גדל בקווינס והבין שהוא רוצה לעסוק במשחק לאחר שגילם את דמותו של האריה הפחדן במחזה "הקוסם מארץ עוץ", שהועלה בבית ספרו. הוא נרשם לבית הספר לאומנויות הבמה בניו-יורק ומאוחר יותר המשיך את לימודיו בבית הספר ג'וליארד היוקרתי. מלבד הופעותיו בסרטים כמו "פלאטון", "מציאות נושכת", "סימן קטלני","שומר הבארים"," "קלוקרס", "וולקנו", "ארמגדון", "התרסקות", "מר וגברת סמית'", "לנצח" הנורא של שפילברג ו"מחיר החיים" הטראשי של ג'ון קרפנטר, לדיוויד יש גם קריירת קריינות מצליחה; בין היתר ניתן לשמוע את קולו העמוק בשתי הסדרות הדוקומנטריות (המצוינות) של קן בארנס: "ג'אז" ו"מלחמה", שמשודרת בימים אלו בלווין. בנוסף הוא וחברו רון פרלמן (כן כן, עוד נגיע אליו) נהנו לשתף פעולה במשחקי וידאו כגון: "Fallout: A Post-Nuclear Role-Playing Game", "Lords Of Everquest", "היילו 2" ולאחרונה גם 3 (בחג המולד האחרון, אגב, קרס ממשק האינטרנט שלו עקב מכירות מטורפות).
קית' דיוויד הוא גבר שחור חסון ומפחיד. יש לו חיוך רשע שמאיר לו את הפנים בזדוניות אין קץ, שכמובן מתאים לדמויות שליליות, אבל גם השוטר הטוב שראה יותר מדי חרא יכול לעבוד עם החיוך הזה. הוא היה מועמד לפרס הטוני על הופעתו במיוזיקל " Jelly's Last Jam" ועל הסט של "פלאטון" הוא הציל את חייו של צ'ארלי שין, שכמעט נפל ממסוק.
רקוויאם לחלום "הסוטה עם הקוקאין"
כל ארבע הדמויות הראשיות ברקוויאם מכורות למשהו. שרה גולדפארב (אלן בורסטיין) לטלוויזיה ואחר כך לגלולות הרזיה; בנה הארי גולדפארב (ג'ארד ליטו) לקוקאין ואחרי זה להרואין וכמותו חברו טיירון (מרלון וויאנס) וחברתו היפה מריון (ג'ניפר קונלי). כשייגמר להם הכסף (נרקומנים נוטים לגמור את כספם על סמים) יציע הארי לחברתו מריון הצעה שתהיה חייבת לסרב לה: ל"ביג טים" (קית' דיוויד) יש המון קוקאין, אבל הוא לא מוכר אותו - הוא נותן אותו תמורת מין אוראלי. דיוויד ב"רקוויאם לחלום" הוא הסיוט הכי גרוע שיכול להיות לכם מכושי מפחיד שמכריח אנשים למצוץ לו. הוא רגוע וחייכני, והוא עושה מסיבות ("תבואי יהיו אנשים טובים") שבאחת מהן תמצא את עצמה מריון בסופו של דבר בעל כורחה ובפוזיציית "מסמר הערב" עם חברה. כואב.
משולש מסוכן "הבלש הטוב שחושד בטוב הראשי שהוא רע למרות שהוא לא"
למרות העבירה על כללי האתיקה, הפסיכולוג אייזיק באר (ריצ'רד גיר) פוצח ברומן לוהט עם אחותה (קים בייסינגר) של מטופלת שלו (אומה ת'ורמן); מעניין שב-1992, בייסינגר הייתה נחשבת לאחות הכוסית. העניין הוא שאותה אחות נשואה למאפיונר אכזר (אריק רוברטס זה ליהוק אכזר) ועקב בעיית אלכוהול מורכבת הורגת את בעלה. לבלש האגינס (דיוויד) זה נראה מצוץ מהאצבע והוא חושד דווקא באייזיק שרקח את הפשע המושלם. האגינס הוא דמות ה"טוב" האופיינית לקית' דיוויד. אנחנו לא מאוד אוהבים אותו כי הוא רוצה לדפוק לנו את הגיבור, אבל עד סוף הסרט, הוא יוכיח שהוא בעצם רק רוצה לדפוק את הרעים.
היצור "החשדן חמום המוח"
סרטו המעולה של ג'ון קרפנטר הוא צלחת בקטריות של שחקני משנה - ווילפורד ברימלי בתור ד"ר בלייר שמשתגע, ריצ'ארד דייסרט בתור ד"ר קופר השקול או דונלד מופט בצעירותו (היחסית), שעצבנותו מעוררת את חשד הבריות. למעשה, מלבד מק'ריידי (קורט ראסל) אין אף פרצוף מוכר מספיק בכדי שאנו כקהל נסמוך עליו, כדי שלא ייתחלף ל"יצור". למרות זאת, היות וצ'יילדס (דיוויד) נראה הטיפוס החשדן מכולם ואצבעו קלה עד מאוד על הדק הלהביור, אנו סומכים רוב הזמן על אנושיותו. צ'יילדס הוא לאו דווקא הטיפוס עמו הייתם רוצים להיתקע בקוטב, אך גישתו השלילית וחוסר אמונו בבני אדם, הן אלו ששומרות עליו בחיים עד הסוף, הכנראה מר.
פיץ' בלאק "האתני"
אני מודה בבושה גדולה שאני אולי היחיד שלא מבין איך הקשקוש בתחת הזה נהיה סרט פולחן והשריץ כל כך הרבה סרטי המשך וסחורה נלווה. בעתיד הלא רחוק, טייסת בלונדינית מסרטי אינדי (רדהה מיטשל) נאלצת לבצע נחיתת אונס על כוכב לוהט ביום ורווי חייזרי מחשב זולים בלילה. רידיק (וין דיזל) הוא האסיר המסוכן, שכמובן יוכיח את עצמו כשורד אמיתי עד סוף הסרט. אבו-אימאם אל וואליד (דיוויד) הוא הערבי הדתי האופייני בסרטים אמריקאיים (מדע בדיוני או לא) שלא עוסקים בערבים (כלומר סטריאוטיפים מפה ועד פורט סעיד) - הוא מתפלל הרבה, יש לו בדים על הראש ולא ברור אם הוא טוב או רע. במקרה הזה "אבו-אימאם אל וואליד" הוא דמות מיותרת בסרט מיותר והוא היה יוצא מגוחך באותה מידה אם היו מגלמים אותו דנזל וושינגטון או סידני פואטיה.