הגש ורוץ לרשת

הטלוויזיה היא מדיום חביב, אך מוגבל למדי. מלבד ממשקי VOD, צריך הצופה להתאים את עצמו ללוח המשדרים שמישהו אחר קבע. וזה לא נחמד. הפתרון הוא ללכת לאינטרנט – מקום בו ניתן לראות תוכן בזמן שתרצו, ובעל היצע כמעט אינסופי. זה נכון שחלק מההיצע הזה בלתי חוקי, אבל מלבד עבירות זכויות יוצרים וגניבות יש באינטרנט גם סדרות וידאו שמופקות במיוחד בשביל הגולשים.

הסדרה הראשונה עליה אני רוצה להמליץ היא "Street Fighter: The Later Years" (משהו כמו "סטריט פייטר, השנים המאוחרות"). הסדרה עוקבת אחר הדמויות של אחד ממשחקי המכות הפופולריים של שנות ה-90, אשר איבדו מזמן את תהילתם ומנסים עכשיו להחזיר לעצמם קצת מהכבוד האבוד, ואולי גם להרגיש שוב מהי תהילה. מעבר לכך שמדובר בהפקה מושקעת, גם הסיפור והשחקנים כאן ממש לא רעים.

Ze Frank הוא סוג של בלוגר, או אמן אינטרנטי, לא ברור. לפני כשנתיים, הוא החל לצלם בלוג וידאו כמעט-יומי בשם "The Show" בו הוא דיבר על כל מיני דברים (קשה מאוד להגדיר את מה שהוא עשה ש , כי לתת דוגמה או שתיים לא יעזור). כל העסק היה מלא בהומור סאטירי משובח וכשרון משחק לא מבוטל.

התכנון של פרנק היה להריץ את הבלוג במשך שנה, ואז לסיים עם כל הסיפור. וזה בדיוק מה שקרה, במרץ 2007 "The Show" נגמר. אבל , וזה אבל גדול, כל אותם קטעי וידאו עדיין נמצאים באתרו, ומהווים את אחד הבלוגים המשעשעים והמעניינים ביותר ברשת.

כאן אני קצת מרמה; "Weebl & Bob" היא לא הפקת וידאו, אלא סדרה של סרטוני פלאש קצרים. מה שכן, ההשפעה שלה עלי כה עצומה, עד שאני חייב לדבר עליה כאן. מדובר בסרטונים שעוסקים בשתי ביצים גדולות שרוצות פשטידה. על פניו, נשמע מפגר. אבל אם רק תסתכלו על הסרטונים, תגלו שזה הרבה יותר מפגר ממה שאתם חושבים.

יחד עם זאת, יש בוויבל ובוב משהו מרתק. יש בה אמירות כאילו-חכמות שבהפוך-על-הפוך מסתברות כבאמת חכמות. קשה להסביר את זה, ואני מסתבך כאן, אז הדבר הכי חשוב הוא שתבואו מוכנים לכך שזה אחד הדברים המוזרים ביותר שתראו, ואז תוכלו להתחיל ליהנות.