המוזיקאי קובי ישראלית

20 שנים חלפו להן מאז שהמוזיקאי קובי ישראלית עזב את ישראל לטובת לונדון, ואין עליו מילה אחת בעברית ברשת. גם שני אלבומים בלייבל הנחשב "צ" של אגדת האוונגארד ג'ון זורן (אליו נחזור בהמשך) לא עזרו. ישראלית נותר שם מוערך בנכר כנגן אקורדיון בעל אפיל צועני אוונגארדי, ובישראל כשם שמתחרז עם "עלית". אלא שיום אחד בהיר, מגיע אי-מייל מוזר למחשבו של ישראלית. " שלום, אני מייצגת את מדונה...בימים אלו מדונה מסיימת להסריט את סרט הביכורים שלה, 'Filth and Wisdom'". לא היה מדובר בדואר זבל ביזארי במיוחד, אלא במכתב ממשרד עורכי הדין של מדונה, שבו היא מבקשת את רשותו של ישראלית להשתמש בקטע שהלחין עבור פסקול סרט הבכורה שלה, שמוצג לראשונה בפסטיבל ברלין השבוע. בסרט עצמו מופיעה להקת גוגול בורדלו, שגם בה נציגות ישראלית, אורן קפלן. "זה החמיא לי מאד, ביג טיים", מספר ישראלית בשיחה מלונדון. "תמיד הייתה לי אהבה, אם לא תשוקה, למדונה. היא אישה יפהפייה, שם ענק ואולי הכוכבת הכי גדולה אי פעם. גם הסרט, לפי התקציר ששלחו לי, אמור להיות איכותי, כך שזה מתאים. הקטע בו היא בחרה הוא מין לאונג' מערב אירופאי, שמשתלב עם הסיפור המזרח אירופאי של הסרט. גם החיבור של מדונה לקטע הנימולי, יכול להסביר את המשיכה שלה למוזיקה הזו".

אחרי שקבע שיא עולם במהירות לתשובה חיובית, הלך ישראלית להסדיר את הנושא עם בעל הלייבל בו הוציא את השיר המדובר, הלא הוא ג'ון זורן, שיגיע לארץ בחודש הבא במסגרת חגיגות הלייבל שלו. את זורן הכיר ישראלית אחרי ששלח לו דמו, אותו אהב זורן מאד, והחתים אותו בלייבל שלו. "הוא נדלק על הקטע שלי", מספר ישראלית, "אבל עשה לי חיים קשים בזמן הקלטת האלבום. הוא כל הזמן אמר לי "קיפ דה וייב ג'ואיש", ומוזיקה יהודית לא הייתה הקטע שלי באותו זמן. אחרי שני אלבומים שהוצאו עם קשיים, אני וג'ון לא הצלחנו להגיע לעמק השווה מבחינה מוזיקלית. הוא טען שלטריפ הצועני אין עומק, ואילו אני חושב שזה עמוק מאד. גם את הקטע לפסקול של מדונה הוא לא רצה לשחרר, כי הוא טען שהם משלמים פחות מדי. אבל לי זה לא היה אכפת, כמו שלא אכפת לי שהטרנד הצועני מאד מצליח בעולם היום. בסך הכל, התחלתי עם זה הרבה לפני שזה היה טרנד". כיום, ישראלית אינו חתום בלייבל של זורן, אך אומר כי "זורן מאד מעריך ואוהב אותי, והוא נתן לי המון".

ישראלית החל בכלל כנגן פסנתר, שהתחנן להוריו שיקנו לו סט תופים. לאחר שמיצה את כלי הנגינה הנ"ל, עבר לאקורדיון, והתאהב במוזיקה הצוענית אחרי צפייה בהופעה של להקת "Taraf de Haïdouks" הרומנית, אך מתעקש לומר שהוא "מוזיקאי שההגדרה היחידה עבורו היא שהוא בלתי ניתן להגדרה". בגיל 21 הוא עזב את ישראל ללונדון כאמור, "להתאוורר", ומצא את עצמו 20 שנים מאוחר יותר, עם הרכב צועני איתו הוא יופיע בוינה, פולין ופורטוגל. בנוסף, סיים ישראלית להקליט פרויקט ייחודי בשיתוף הסופר המוערך אופיר טושה-גפלה ("עולם הסוף", הקטרקט בעיני הרוח", "מאחורי הערפל"). "המוזיקה שלי תמיד חוטאת בויזואליות", מספר ישראלית, "וכתבתי קטע שהוא בעצם פסקול לסרט שעוד לא נכתב. שלחתי את זה לטושה, שהוא חבר טוב וסופר ענק, ואמרתי לו שאולי יכתוב תסריט לזה. הוא כתב סיפור בשם "קינג פפיה", על מלך שחולם על בדיחה שסיפר לו אלוהים, והוא לא מסוגל להפסיק לצחוק ממנה. את התקליט נוציא, והסיפור יהיה בחוברת הפנימית". לפרויקט "קינג פפיה", ישנו גם צד טראגי: שלושה ימים לאחר שסיים להכין את המיקסים לאלבום, נפטר המוזיקאי אופיר סטאר ז"ל, שהיה חברו הטוב של ישראלית. "הוא היה פשוט גאון", אומר ישראלית. "הוא עשה דברים מדהימים באולפן עם התקליט הזה. למרות הקשיים שיש בלהוציא אותו, הוא חייב לצאת, כיוון שהוא מוקדש לאופיר".

אחרי שישלח את "קינג פפיה" למדונה ואולי היא גם תסריט אותו, ישראלית מתכוון להמשיך לעבוד עם הרכביו בלונדון, ללמד תופים ולנגן בחלטורות של יהודים בעיר. אלמוניותו המקומית כנראה תימשך, ונראה כאילו הדבר מפריע מעט לישראלית: "זו תעלומה בעיני", הוא אומר. "כנראה שאני פשוט לא אדם עם מרפקים שדוחף את הקריירה שלו ושולח דברים לאנשים. אני גם מאד מעוניין לבוא להופיע בארץ, מה שלא עשיתי אף פעם. מצד שני, גם לא האמנתי שאנגן באקורדיון לפני 20 שנים, אז לך תדע".