באסה או קלאסה: פאולה עבדול

גם מי שלא נמנה על צופי "אמריקן איידול" האדוקים (וגם לא על קוראי הטור "דידי איידול" ותת המדור "הג'ננה של פאולה"), יודע שפאולה עבדול היא חתיכת מסובבת. כמות משככי הכאבים, ממריצים, דאונרים, אבקות, סירופים, נוזלים לא מוכרים וסתם כדורים בלתי מסומנים בגדלים וצבעים משתנים, שהפצלוחה הזו - לדעתי אין עליה יותר מ-155 ס"מ - דוחפת לגוף שלה מדי יום, היתה יכולה להפיל בשקט את משפחת אוסבורן, ועוד להישאר עם עודף ממנו איימי ווינהאוס ולינדזי לוהאן יכלו לחיות במשך שנה. כשמביטים בביוגרפיה של העלמה עבדול מבינים עד כמה מתבקש אותו חיפוף נוכח האנשים שעבדה איתם בתחילת דרכה ככוריאוגרפית - האחים מייקל וג'נט ג'קסון. הייחוס המשפחתי שלהם אולי העניק להם את הנתונים הטבעיים בשביל לדפוק הליכות ירח למכביר, אולם מי ששכללה עבורם את הצעדים היתה פאולה, שבצעירותה היתה גם הכוריאוגרפית של מעודדות הלוס אנג'לס לייקרס (ועל אף מה שכתוב בביוגרפיה שלה, כמו שהיא נראית היא לא ממש יכלה להיות מעודדת של הלייקרס בשנות הזוהר של הקבוצה באייטיז. ג'ק ניקולסון לא היה מעביר אותה את מבחן הקבלה המסורתי במיטת האפריון שלו).

עם הרזומה הזה ועם קואורדינציה של צ'יטה על אקסטזי הגיעה פאולה עבדול לקריירת הזמרה שלה, שהסתמכה בעיקר על כישורי ריקוד (לעומתה ג'יי-לו היא נינה סימון). לא לחינם נפתח הוידאו-קליפ של "Straight Up", הסינגל השלישי שלה, בעשרים שניות של צעדי סטפס מהחלל, שכמו באים לומר - "זה לא ממש משנה מה יקרה כשהיא תפתח את הפה. אתם הרי תרצו לראות את הקליפ הזה שוב בגלל איך שהבחורה הזו זזה" (מה גם שאחריהן מגיע ארסיניו הול, הכוכב השחור הגדול של אותה תקופה, שהיה אמור לגבות אותה בקצת קרדיטציה מהרחוב, אבל תכלס יוצא כאן מה זה גיי).

כשמקשיבים ל"Straight Up" - איזה שם לשיר! - מבינים שעבדול לא רק לימדה את הג'קסונים, אלא גם ספגה מהם לא מעט. בייחוד מג'נט, שבסוף שנות השמונים-תחילת התשעים, בעוד אחיה (או מה שנשאר ממנו) נמצא בנסיגה מתמדת, היתה בשיאה. עבדול למדה מג'נט איך להתלבש, ושמה שחשוב באמת זה לא איך את שרה, אלא מי מפיק אותך. ואכן ל-"Straight Up" יש הפקת דאנס-גו-גו-פופ שלא תיאמן, שמזכירה מאוד את ג'נט בטרום תקופת "Rhythm Nation 1814" (איזה אלבום, יא ווראדי). וכך, למרות ההופעה הווקאלית השטוחה של המבצעת שלו, השיר הופך לאחד הלהיטים הגדולים של שנות השמונים, בעזרת ביט בלתי עציר, מלודיה מדבקת, פזמון עם סחף מערבל, סי-פארט בלתי נשכח וברייקים מתוזמנים היטב (למשל הסינתי-גיטרה שמפריד בין המשפט "How about some information please" לפזמון, שעולה ועולה).

הטקסט של "Straight Up", גם אם יש בו ממד צדקני, הוא לא פחות ממושלם עבור שיר פופ. לא מכיוון שהוא מרפרר ל"ארץ הישימון" של טי.אס אליוט - הוא לא - אלא בגלל שהוא פוגע בדיוק אל צומת קריטי ביחסים שמדבר אל שני המינים גם יחד, כשכל אחד מהם יכול לראות עצמו כנמען המרכזי של השיר ולהזדהות איתו. עבדול לא מבקשת מהבחור שלה יותר מדי, היא רק רוצה שהוא יהיה אמיתי איתה ויגיד לה אם הוא מתכוון לאהוב אותה לנצח וזה הולך להיות היא והוא ביחד, או שהוא סתם נהנה. מה שמוצלח במיוחד בטקסט, הוא שלמרות היותו נהיר ופשוט, הוא עדיין מלא בדימויים והפתעות, ורחוק מלהיות שטחי, פשטני וצפוי. קחו לדוגמה את השורה "Am I caught in a hit and run?", בה עבדול מדמה את היחסים בינה לבחור שלה לתאונת פגע וברח, בה המעשה נעשה, אך איש אינו לוקח עליו את האחריות. לעבדול אין זמן למשחקים, והיא למעשה מדבררת את כל הבחורות שאינן יודעות מה טיבה של מערכת היחסים בה הן נמצאות, אבל מפחדות להצהיר הצהרות, מהפחד שהכנות שלהן תבריח את הבחור; היא שואפת שהוא יהיה כן איתה ויספר לה מה הן כוונותיו, כי אם הוא לא רציני אז אין לה עניין (וכאן מגיעה התובנה הלא צפויה בה מתבהר שעבדול הוא שם משפחה פולני).

נכון שיש משהו טיפה פתטי ומתחסד בשיר פופ שכולו מקדש את המונוגמיה, הרצינות והאופק ביחסים (בשלב מסוים בשיר נדמה כי דבר מלבד טבעת מטיפני'ז לא ישביע את רצונה של עבדול), ובוודאי כזה שמדמה כיף לבזבוז זמן, אבל למי אכפת כל עוד יש כאלה פזמונים?