מערבב שמחה בשמחה

אף אחד כבר לא באמת מאמין ש"דמוקרטיה סינית" תגיע לחנויות יום אחד. טוב, אולי אקסל רוז עוד חושב שזה יקרה, אבל לכו קחו מילה ממישהו שעדיין משוכנע שבנדנות זה מה שהצעירים אוהבים. ויקטוריה ברגסמן, האישה שלאחרונה נצמדה לשם Taken By Trees וזו ואתם בטח זוכרים מהקונקריטס או מ-"Young Folks" כנראה הבינה שגאנז אנד רוזס מתו, והיא הקליטה את הקאבר המדהים הזה כמחווה - או יותר נכון כפרידה - ללהקה הארכאית והבאמת מוצלחת הזו (נכון, קשה להודות. אבל תקשיבו למילים ונראה אתכם משאירים את העיניים יבשות).

המון רעש יש סביב ההוט צ'יפ החדש. מ-ל-א. והאמת? אני עוד לא נפלתי בקסמו. אני מודה, עוד לא שמעתי אותו מספיק פעמים, אבל בקודם שלהם "The Warning", התאהבתי תוך עשר שניות, בעוד שהחדש סתם נשמע לי מבולגן; עצוב לי קצת - הם הלכו לכל כך הרבה כיוונים ולא באמת מצאו את הדרך הנכונה ללבי. איפשהו באמצע, בין כל הניסיונות שלהם להרקיד, או לגעת באיזשהו ז'אנר שהם עוד לא התעסקו בו, מגיעה הבלדה המדהימה הזו, שמפצה על הכל וגורמת לי להבין כמה שהלהקה הזו ענקית, וכמה שמגיע להם כל ההייפ שבעולם. הם הרי לא חייבים לקלוע בכל ניסיון.

תמיד כשנדמה לי שכבר לא יהיה לי יותר כוח לאף זמרת לואו-פיי חדשה, מגיעה איזו בחורה שברירית שגונבת לי הלב ומוכיחה כמה שקל לטעות.

נכון, מדובר בקטע שכבר ראה אור ב-2007, אבל רק עכשיו הוא יוצא כסינגל באופן רשמי, וזה גרם לי להיזכר כמה שמדובר בשיר גדול.

רק לפני שלושה שבועות כתבתי פה על ג'ורג' פרינגל ועל כמה שהיא לוהטת. עכשיו, זה כבר ברור לי שהיא כאן בכדי להישאר: היא הודיעה לעולם שהאי.פי הראשון שלה הולך לצאת מחר (יום שני) במהדורה מוגבלת בת 300 עותקים, והיא אפילו שחררה קטע חדש מתוכו להורדה חינמית וקצת הכניסה לכל מי שחושב שההפקה שלה זולה מדי. ב-"We Could Have Been Heroes" יש רבדים מגוונים של אלקטרוניקה, הפקה מעניינית וטקסט מחודד שמגיע לשיאו כשפרינגל צועקת שוב ושוב "את לא חייבת לעבוד ב-HMV כשאת כותבת כל כך יפה".

לא כל כך ברור לי למה ה-Clipse פתאום הפכו את השם שלהם ל-Re-Up Gang. זה שהצטרף ללהקה עוד חבר לא אומר שצריך לעשות כאלו שינויים מרחיקי לכת; מצד שני, ה-Clipse אף פעם לא שיחקו לפי חוקי המשחק של ההיפ-הופ ותמיד נראה שהם צעד אחד קדימה. כנראה בגלל זה הם בין היחידים שיכולים לקחת שיר של קניה ווסט, כמעט ולא לשנות בו כלום, אבל בכל זאת לגרום לו להישמע פי מיליון יותר חזק מהמקור.

זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו ייקח את הגאונות הפופית והיחסית נסתרת של שיו שיו וישלב אותה עם מישהו עצום כמו Jay-Z. תודה לאל שהרגע הגיע.

קשה להבין מה הולך פה; זו מוזיקה לאנשים קטנטנים עם המון אנרגיה ויותר מדי אופטימיות. במקום לנסות ולפענח את המתרחש, עדיף, כנאמר בשיר, פשוט לקפוץ פנימה.

"Foam Hands" הוא הסינגל הראשון מתוך "Trouble in Dreams", האלבום החדש והקרב של דיסטרוייר. זהו שיר כל כך מהפנט שמישהו היה חייב לעשות לו גרסת כיסוי. אז נכון, Hello Blue Roses הביאו תוצר קצת פחות מוצלח מהמקור - אבל זו המחשבה שחשובה, והמסר שהוא העיקר: האלבום עוד לא יצא והוא כבר קלאסיקה.

ואם כבר דיסטרוייר, אז אני חייב גם לתת שיר שהוא עצמו שר בו. "Dark Leaves From A Thread" הוא אחד מהקטעים החדשים והמעולים שלו, שמוכיח, כמו השאר, כמה שדניאל בג'ר (דן בכר?) הוא חתיכת כותב מחונן שהולך להוציא את המאסטרפיס הראשון שלו. בינתיים, אם תרצו אותו, תוכלו למצוא אותו בבית הקפה - הוא יהיה קצת עסוק בלקבל שירות.

"מה אם עדיין היינו ביחד? האם הייתי מאושר יותר? ואם שאנון דוהרטי היתה נשארת ב-90210, אולי היא מעולם לא היתה פוגשת את אלישה מילנו". כן - הבנתם נכון. מדובר בשיר שלם של שאלות ותהיות, וזה מגיע מאחד מההרכבים המדוברים של הרגע.

הילדים הכי מגניבים ב-Pאנק ככלל ובנאשוויל בפרט חוזרים לנו לחיים עם שיר מתבגרים שמתחיל באופן טיפוסי (ספרי מחזור, BFFs, הלוואת בגדים, שיעורים, חרם חברתי, מסיבות, סודות וכדומה) ומסתיים בכך שהסולנית הבלונדינית מגיעה לבית סוהר לעבריינים צעירים באשמת רצח. מה שבאמת מגניב כאן זה דווקא המוזיקה שמשלבת סרף פיפטיזי משובח עם אסתטיקת Pאנק רוק אמריקאית. רק בואו נקווה שהאלבום השני הקרב ובא ישמור על הרמה הזו.