אם תכנסו לאספרסו בר איטלקי ותבקשו מהמלצר מאחורי הדלפק "קפה", או "קפה נורמאלה" (קפה רגיל), תקבלו אספרסו קצר. בגלל שהאיטלקים כל כך אוהבים קפה ומשום שאנחנו כל כך אוהבים דברים איטלקיים, קל לנו להניח כי באיטליה יש קפה מעולה. זה לא בהכרח נכון, האיטלקים אוהבים קפה הנעשה בדרך מסוימת - המוציאה את מקסימום הטעם והארומה מהפולים. בקונטקסט שכזה, האיכות היא משנית. מה שמבדיל בין אספרסו אחד למשנהו הם זמן הקלייה והתערובת.
באיטליה כמעט ואין דבר כזה בתי קפה. ישנם מספר בתי קפה עשירים בהיסטוריה כמו קפה פלוריאן בוונציה, מעוז האינטלקטואלים האיטלקיים של תחילת המאה, או "Caffé Confetteria Al Bicerin" שהפך למוסד בטורינו, שם ניתן למצוא את משקה הביצ'רין המפורסם: קפה סמיך ועשיר בשוקולד אשר מעוטר למעלה בשמנת קרה. הקפה הזה קיים מ-1763 ומככב כמעט בכל סצנה קולנועית המצולמת בעיר.
אך ככלל, המגף האיטלקי מקיים תרבות קפאין שונה בתכלית מזו שבשאר אירופה - קצרה וקונקרטית. התרבות הזו מתקיימת בבר, אספרסו בר לייתר דיוק, אשר מציג קפה סמיך, קצר ולעניין.
זה לא משנה עד כמה מבודדת וקטנה העיירה האיטלקית בה אתם מבקרים, תמיד, אבל תמיד, יהיה בה אספרסו בר, אשר מגדיר מבחינה תרבותית את מרכז העיר. בעיירות האיטלקיות הקטנות תמצאו פעמים רבות, חבורה של גברים מבוגרים בחלק האחורי של הבר שמשחקים קלפים או לחילופין, חבורה של גברים צעירים המתאספים בקידמת הבר ומשחקים בקליעת חצים למטרה. בערים המרכזיות, הברים רבים יותר רבים ובמידה גם יותר קונקרטיים: הם קטנים מאוד ולעיתים אינם מכילים כלל מקום ישיבה מעין מיני-תחנות דלק לבני אדם, אם תרצו.
בכל אספרסו בר באיטליה, תמצאו על השיש צלחות חטיפים קטנות, המזכירים לי תמיד יומולדת במקלטים: בייגלה, אפרופו, בוטנים, פניני (סנדביצ'ונים) ומלך הכיבוד האיטלקי עלי הצ'יפס המלוחים. הכיבוד הזה מוענק חינם אין כסף ומחמיא פחות לקפה ויותר למשקאות האלכוהוליים הקטנים והתמימים, כמו הפרוסקו החגיגי או הספריץ הוונציאני, גם הם לא יעלו על שלושה יורו. ראוי לציין כאן כי מחירו של ספלון קפה באיטליה נע בין 80 יורו-סנט ברחוב לשניים וחצי בלובי של בתי מלון, והוא מהנמוכים באירופה המערבית.
השבוע האחרון שלי התאפיין בצפייה אנתרופולוגית מאסיבית בשני אספרסו בר מקומיים בעיירה הקטנה קולורנו, בה אני מתגוררת, ובבר אחד בעיר פארמה, שניהם במחוז המלוטש של אמילייה רומנה. להלן ממצאי: האיטלקי המצוי נכנס לבר בדרך כלל לבד, מנהל שיחה קצרה עם הבר-מן ומזמין קפה. לעיתים קרובות גם פניני מלחם לבן עם פרושוטו די פרמה, משאיר כמה מטבעות על הדלפק ויוצא. כל התהליך הזה לא אורך יותר מארבע דקות בממוצע.
באיטליה מושג הזמן נזיל, ובכלל, אני מוצאת כי לאיטלקים יש יותר סבלנות; הגבר האיטלקי יכולה לנהל שיחה עם פקיד הדואר במשך עשר דקות מבלי שאף אחד מהעומדים בתור יזרוק עליו מטריה. דברים נדחים בקלות למחר ותמיד יש זמן לעצור בפיאצה ולהסתכל על השמש. במסעדות, יש להם זמן לאנטי פאסטה, פרימי, סקונדי, קינוח ואפריטיבו. אבל קפה? שתי לגימות, מקסימום יורו ואתם בחזרה ברחוב טעונים היטב בנוזל הכי קפיטליסטי בתולדות האנושות.
בתי הקפה הטובים של רומא
מנה שטרום, השף של מסעדת רדיו רוסקו בתל אביב הפך את איטליה למולדתו השניה, והוא מביא לנו את ארבעת בתי הקפה הטובים והמוערכים ברומא
"בתי קפה, ברומא הם שם דבר ולא רק בזכות הקפה הנפלא המוגש במקום אלא גם בזכות האווירה המיוחדת אותו יוצר כל בית קפה בהתאם למיקומו וההיסטוריה המפוארת שלו" מדגיש שטרום "יש ארבעה בתי קפה מכובדים האהובים עלי ביותר ברומא והם:
Café del Greco
Via Candoti
על יד המדרגות הספרדיות
אחד מבתי הקפה הראשונים של רומא, פתוח כבר 200 שנה עם הרבה אווירה וסיפורים היסטוריים. מחיר הקפה בעמידה הוא עדיין סביר בישיבה לעשירים בלבד.
Tazza d'oro
Via degli Orfani, 84 הנמצא על יד הפנתיאון.
בית הקפה הזה מוכר לנו בארץ מכיוון שיזמים צעירים ישראלים שאחד מהם למד ברומא הביאו לנו קפה נפלא זה לבית הקפה היפה בנווה צדק. וזהו המקור.
Sant' Eustachio
82 Piazza Sant' Eustachio
נחשב לקפה הטוב ביותר ברומא, אני אישית גיליתי אותו רק לאחרונה ובעיני הוא הקפה הטוב ביותר ששתיתי בחיי. שימו לב הם ממתיקים את הקפה באופן אוטומטי מי שלא שותה את הקפה עם סוכר עליו לציין זאת בהתחלה במילה Amarro מר.
Café Farnese
Via Baullari 106
קפה וותיק , קפוצ'ינו נפלא, נעים לשבת והשקיף על קמפו די פיורי ותנועת האנשים הנמרצת."