את ז'אנר סרטי אמנויות הלחימה נהוג לקטלג בתור תת ז'אנר לזה של סרטי הפעולה. המיתיזציה של סרטי ברוס לי ודמותו של האיש הביאו בעקבותיהם גל סרטי המשך בעלי פנים וצורות שונות. מנחשול הפולחן של סרטי הפעולה ההונג-קונגיים המדובבים, דרך סרטי הנינג'ה והנינג'ה האמריקאי, דרך היי סוסייטי של לוחמים/שחקנים דוגמת צ'אק נוריס, סטיבן סיגל וז'אן קלוד ואן דאם, אשר הציגו את פרשנות האדם הלבן לסקס-אפיל האוריינטלי האלים של המזרח הרחוק, ועד ליצורי כלאיים דוגמת ג'קי צ'אן אשר ניסו ללכת מכות עם האורחים משתי החתונות. וכל זה עוד לפני שהזכרנו במילה את פטריק קים ושריריו המסוקסים.
"נמר, דרקון", הפך את הז'אנר על ראשו - בעיקר מבחינה ויזואלית - והציג פרשנות פואטית, שלמות של מחול ותנועה, לצד אסתטיזציה מרהיבה של פולחני המלחמה המזרחיים (מורשת סרטי הסמוראי של קוראסאווה לא הוכנסה לרשימה בשל הסמליות הפסיכולוגית העמוקה שלה, שהוציאה את סרטיו מקבוצת הייחוס של הז'אנר). בכל מקרה, "נמר, דרקון", גם בשל האהדה בה חיבק אותו הממסד האמריקאי, וגם בשל העובדה שהיה זה קולנוע מעמיק ורב רבדי, שינה מעט את כללי המשחק בז'אנר. והנה, מלבד "שעת שיא 2", המתחייב על פי חוזה והיגיון כלכלי (שאגב היה הרבה יותר סרט כריס טאקר מאשר ג'קי צ'אן), קשה להיזכר בסרט מהשנה האחרונה המתרכז בקורותיו של גיבור אמנויות הלחימה אשר בא במפגש עם הדקדנט של שיטות הלוחמה המשטרתיות או המאפיוזיות.
"נשיקת הדרקון", סרט שמקורו בצרפת, עושה זאת. העימות בין האור (הלוחם המגיע מהמזרח, גמיש וקטלני, אך בעל מוסר ואתיקה גבוהים) לבין החושך (האדם הלבן על מכונות המלחמה ושיטותיו הנקלות, הרחוקות מלהיות ג'נטלמניות) הוא ליבו של הסרט המצוין הזה. מעבר לכמה סצינות פעולה מרהיבות ונראטיב ברור של מיגור (טוטאלי) של הרע על מנת לפנות מקום לטוב, טומן הסרט אמירה ביקורתית הן על ז'אנר סרטי הפעולה מהמזרח הרחוק והן על דמותו של הגיבור.
ג'ט לי נשלח לצרפת על מנת להביא לצדק כנופיה מסוכנת של עבריינים מארץ מוצאו. לצורך העניין הוא מצוות לאיש משטרה מקומי, ז'אן פייר משהו, שאמור לשמש לו עיניים וידיים בכרך הזר והמוזר לבן המזרח. כאן, לפי הנראטיב המוכר, אמור להתפתח קשר שביסודו ניתוץ דיעות קדומות הדדיות, מפגש קומי בין תרבויות שבסופו חיסול הפשיעה בעיר המערבית. אך לא כך. "נשיקת הדרקון" (שהופק ונכתב על ידי לוק בסון - הכוהן הגדול של סרטי הפעולה הצרפתיים) מציע מסלול אחר. איש המשטרה הצרפתי מסתבר להיות ראש כנופיה משטרתית, המעמיד עצמו מעל לחוק. הוא חוטא בפשיעה ובעבריינות מוסרית והופך ליריבו המר של השוטר מן המזרח. כעת, במקום לרדוף את כנופיית הבריונים הסינית, ייאלץ ג'ט לי לבער מן היסוד דווקא את השטן המשטרתי.
יותר מכך, במקום לחבור לאיש חוק צחור שיניים, מוצא ג'ט לי את בריג'יט פונדה - זונה נרקומנית שבתה נחטפה על ידי אנשיו של ז'אן פייר. דווקא היא, שהוצאה מתוך ביביה של העיר המערבית הנאורה, מתגלה להיות מגדלור של יושר וישירות - סוחרת הגונה, נעדרת ציניות של הפוך על הפוך, שהיא המאפיין הבולט של התרבות המערבית על אנשי החוק הדו משמעיים שלה. החוק הסיני, כמו גם הלוחם, הוא בעל מוסר אחד. כך גם הזונה הנדכאת. שני אלה יוצאים, איש וטעמיו עמו, למגר את הרשע בעיר האורות. בעוד פונדה מונעת על ידי אינטרס אישי, הלוחם הסיני נדחף על ידי מוסר גבוה, זר ומוזר לבני שיחו ויריביו.
"נשיקת הדרקון" הוא לדידי ה"בלתי נסלח" של סרטי אמנויות הלחימה - סרט החותר תחת הז'אנר, מערער את יסודותיו ולמעשה מסמן את קץ דרכו. אחרי "נשיקת דרקון" קשה יהיה להעמיד מולכם עולם ערכים בנאלי כתפאורה לסצינות בעיטות מתעופפות. אקרובטיקה, הומור סטריאוטיפי, דמויות של שחור ולבן, אינם נחלתו של הז'אנר הזה עוד. תשמרו את זה לסרטים מצוירים או לסיקור חדשות.
שאבעט לך בראש?
7.10.2001 / 10:23