אלוהים נמצא גם במחלקת ארנונה?

המילה "כמו" מכילה בתוכה עונג גדול. הירקון המסריח עם הזבובונים התלויים יכולים להיראות לרגע כמו תמונה אימפרסיוניסטית, בשיר של ערן צור. תחנת דלק קטנה עם דיינר אמריקאי משנות החמישים יכולה לרגש, כי היא נראות בדיוק כמו ציור של אדוארד הופר. וחזית הבניין של עיריית תל אביב, פסאדת בטון וחלונות שמעטים מוצאים בה חן, זוכה למגע קטן של חסד אחרי שרואים את תערוכתו של דני טבק, "חלונות".

טבק מצייר נופים עירוניים על פי צילומים. הוא צילם בניינים בצרפת, הולנד, סינגפור וישראל. שורות של חלונות, זכוכית, בטון ופלדה, שמאפיינים את האדריכלות המודרניסטית. הם נראים כמו אלפי בניינים אחרים בערים גדולות, דומים ושונים. קשה לזהות את מיקומם, רק פרטים קטנים מבדילים ביניהם. ואלוהים, כמו שאמר האדריכל מיס ואן דר רוה, נמצא בפרטים.

זה לא מקרה שאדריכל מודרניסטי שבנייניו כל כך נקיים ומאופקים אמר את המשפט המפורסם הזה. גם בציורי הצילומים אפשר למצוא את אלוהים. בתוך הניכור והאנונימיות האפרורית של השיכונים ובנייני המשרדים הקרים אפשר למצוא פרט שאפשר להתחבר אליו. הנה, בניין מגורים לא מוכר בעיר זרה, עם כביסה תלויה ושמשיה באחת המרפסות, דומה דמיון מפתיע כל כך לבניין עיריית תל אביב. אין ספק שטבק זיהה בבניין את פוטנציאל האינטימיות שבדמיון, כי הוא צייר אותו פעמיים - בגדול ובקטן. הפרט הזה, הדמיון לתל אביב, ידבר רק אל העיניים הישראליות. זה היופי שבהצגת ציורים בגלריה, שנמצאת בעיר, שנמצאת בארץ, שנמצאת בעולם: הם אף פעם לא מנותקים מהמציאות.

יוצאים מהתערוכה, יורדים מגלריה זומר שבשדרות רוטשילד לכיוון כיכר רבין. החלונות של דני טבק עדיין בראש, ופתאום מתחילים להתבונן. מהצד רואים את שני מגדלי החלונות של מרכז עזריאלי. נזכרים בתאומים שכבר אינם, ובמנקה החלונות שלהם, האיטלקי, שכבר איננו. בסוף שדרות ח"ן העיניים נתקלות בבניין הבטון הרחב, הכבד, שהאסוציאציה הראשונה שהוא מעורר היא ארנונה ודוחות חניה. פתאום מבחינים שחלק מהחלונות של הבניין סגלגלים, אחרים כחלחלים. מזהים עציץ נבול שאיזה פקיד הניח על כרכובי הבטון. תריס פתוח, תריס סגור. לפעמים צריך למסגר את המציאות בתוך חלון, כדי שנזהה בה אחר כך את היופי. אם מישהו טרח לצייר את הבניינים האלה בפרטנות כזו, סימן שיש בהם משהו.

אפשר היה לדבר עוד על הגריד - רשת המשבצות שטבק משתמש בה בציור - על הקשר בין הציור לתמונה סרוקה במחשב, על הפיקסלים המוגדלים, על איך זה קשור בעקיפין לניאו-אימפרסיוניזם ועל עוד ציורים. אבל חלון האינטרנט לא אוהב הרבה מילים. אז עדיף לסגור אותו, ולחזור לחיים.

* התערוכה מוצגת בגלריה זומר לאמנות עכשווית (רוטשילד 64) עד ה-26 באוקטובר