יהורם גאון שוב מציל את "ארץ נהדרת"

מערכון פתיחה – האם תיתכן הופעה של אהוד ברק ב"ארץ נהדרת" מבלי שדמותו תידרש למבצע אביב נעורים ואותו דראג מפורסם? אז נכון שהפעם הקונטקסט של ההתנקשות במורנייה דורש התייחסות לעברו השושואיסטי של שר הביטחון, אבל את הבדיחה הזו השמיע ירון לונדון כבר ביום החיסול. המעבר בין מוקדי ישראלים בחו"ל הופך את האולפן – מה שניכר גם בתכנית כולה – לדינאמי ותזזיתי, והרבה פחות מייגע. צופית גרנט מצוינת, עלמה זק (שמשבוע לשבוע נותנת דרור למחשופים נדיבים יותר ויותר) אדירה ב"מצלצלים", מאור כהן אסף את מיטב קלישאות אל פאצי'נו, מריאנו היה חביב בתור אושרי כהן ואסי כהן חוזר אל השוס – מה שאפשר להשלים בימינו בשבוע – של דן מנו. חבל שאת כולם מלווה חסן נסראללה של יובל סמו, שטרם ירד לי האסימון לגביו. כן, את הלינגו שלו אני מבין, אני פשוט לא ממש מצליח להביא את ההבנה לגירוי עצבי הצחוק.

ארץ אוכלת – אברמוב, דמות הערס-לייט של סמו, היא פשוט איומה, אבל היא נקודת התורפה היחידה במערכון מצוין, בייחוד החיילים במארב וההומאז' לגששים ונשרק'ה במערכון בתוך מערכון. משהו.

אמנון לוי נגד רפי גינת – השוט של רפי גינת מחזיק חתול ומביט למצלמה היה כל כך מצחיק, שהייתי חייב להעביר אותו חמש פעמים אחורה. מה שכן, שימו לב כמה ירידות סופג ערוץ 10 בתכנית אחת – אמנון לוי, השף סטפן, הישרדות, הדוגמניות ומצלצלים. האם יכול להיות שהכותבים של ארץ נהדרת פשוט מעדיפים את הערוץ המתחרה?

קיפוד ודובה – כרגיל, צחוקים כל הדרך אל השכ"ד כשהשיא הוא קריאת השמחה "יש היטלר!".

עמיר בניון – לפעמים זה פשוט מפחיד כמה שאלי פיניש מדויק בחיקויים שלו.

הודו – היעדרותה של רוחמה אברהם – לראשונה העונה – הורגשה, למרות כמה רגעים חביבים, בייחוד כשאצל אסי השתחררה הדמות של תומר מ"מסודרים" (והשינוי בפרופורציות של המסך שהשתנו ל-16:9 ברגע שעברו לדמויות של אלי ומריאנו). אבל ההודים באבא ובאבו החזירו את אלי ומריאנו לדמויות השכונתיות של פעם (הם היו הומואים? סתם מפגרים?), מה גם שהפואנטה סביב הפסבדו-רוחניות של ההייטקיסט הישראלי היתה צפויה כבר מהרגע הראשון.

ישראל המיטב – יהורם גאון תמיד מרים את האווירה, אבל קבלו את המשפט של התכנית השבוע – "היום אף אחד כבר לא מתרגש מישראלים שנתקעו בחו"ל".