הגבול הירדני

אני מפחדת מטמירה ירדני. ממש מפחדת. בסיוטים הקשים שלי אני חוזרת לימיי המלצרות, טמירה יושבת בשולחן 3 ואני שופכת עליה רוטב צ'ילי. נשים שהפריים-טיים נתון בידיהן תמיד מפחידות אותי. גם אם טמירה הייתה אמא שלי הייתי מפחדת ממנה. ממש מפחדת.

תרחיש דמיוני: חוץ. בוהריים. בית קפה
שבוע אחרי שזכה מעודה בגמר "כוכב נולד" יושבת ירדני בבית קפה עם ידיד ותיק ואנגלי. היא מזמינה סלט קינואה ומחזירה את הקפה שלה בפעם החמישית למלצרית.

ידיד אנגלי (בטון מקניט):
"את טוענת שהפריים-טיים נתון בידיך?"

טמירה (בטון מפלרטט):
" Absolutely John"

ידיד אנגלי (לוגם מספל התה):
"סבבה, אז בואי נתערב. אם את מצליחה להביא את האירוע הטלווזיוני הכי משמים ולא סקסי למרכז הפריים-טיים, אני אעלה לברודווי מחזמר בשם "דני הוליווד"".

טמירה (לוגמת מהקפה השישי ומעווה פניה):
"It’s a bet"

פנים. ערב. ביתם של מיכל ואסף אמדורסקי
אסף צופה בספיישל אוסקר בגיא פינס. מיכל מתאפרת בשירותים.

אסף (צועק):
"אבל מיכל, אני לא רוצה להיות שופט בקדם אירוויזיון!"

מיכל (צועקת):
"סתום ת'פה ותחליף חולצה"

אסף (ממלמל):
"בסדר"

טמירה ירדני הקימה מפגן פטריוטי חסר תקדים בפריים-טיים של ערוץ 2. הוא נפתח במערכון בו בועז מעודה משחק חייל זוטר (עם הדגשה שמעודה אכן משרת בסדיר), הקהל נופף בדגלי ישראל ושרהל'ה שרון עלתה לבמה לצלילי שירה "הפרחים לצה"ל". ישנו צביקה הדר אחד, בועז מעודה אחד וחמישה שירים. הפורמט מוכר: השופטים, המבטים המאוכזבים, החיוכים הגדולים והזיופים. היי! זה "כוכב נולד", רק של יוצרי השירים, ועל תקן הדן מנו של הקדם אירוויזיון – דנה אינטרנשיונל, שלא בוחלת בשום אמצעים ושולחת איומים מפורשים לעבר השופטים.

בועז מעודה, ה"ברנש העצי", כפי שהטיבה מרגול לכנותו בקיץ, הוא עדיין עצי למדי אך ניכר שעל כל 20 שיעורי בלט מודרני שלקח - אימץ תנועת יד אחת, כך שעינטוזים והליכת ירח לא נזכה לראות בבלגרד באביב זה, אבל נינוחות גופנית יחסית דווקא כן.

השופטים, אבודים והוזים, לא כל כך הבינו את תפקידם (וגם לא את הלצותיו של צביקה הדר), והרבה פעמים העמידו לביקורת את יכולותיו הקוליות של מעודה, כאילו טמירה ירדני נתנה להם אופציה אחרת.

"מסע חיי"
שיר כיסופים לארץ ישראל, מתקתק ומיושן, שקט ומונוטוני מדי. לא אירוויזיוני בעליל ואף לא גלגצי. נשכח ברגע שהסתיים.

"הנה האור"
הדואט של מעודה עם מאיה אברהם אמנם היה יותר אירווזיוני בלחן ובהעמדה, אבל לא קליט. ההרמוניה בין הקולות של השניים, כמו הכימיה ביניהם, לא הייתה טובה.

"Without Love"
שיר סביר, אם כי ברור שהנרי יכל להנפיק להיט אירווזיוני יותר קצבי וגרנדיוזי. השירה של מעודה הייתה טובה מאמצע השיר עד סופו והשיר היה קליט, אבל זה לא היה זה.

"פרפרים"
לחן מצוין וקליט מלווה בביצוע עלוב מצד הזמרת האנונימית ששרה עם מעודה – אושרת פפיר. עם זאת, הכימיה בין השניים הייתה טובה. ניכר שמעודה התחבר לשיר ושהלחן הלם את קולו.

"כאילו כאן"
איך קרה שדנה אינטרנשיונל לא מייצגת אותנו באירווזיון עם "Love Boy", שלא היה מקבל פחות מדוז פואה? לא ברור, אבל השיר שכתבה אינטרנשיונל למעודה, על אף שלא היה הטוב מביניהם, זכה לביצוע הטוב ביותר, וגם, והכי חשוב, מעודה באמת ובתמים נהנה לשיר אותו. חוצמיזה, מדובר בלחן קליט יחסית והדרבוקות היו לגמרי במקום. אני לא מפחדת מדנה אינטרנשיונל, אני מצדיעה לה. אסף אמדורסקי מפחד מדנה אינטרנשיונל.

זוהי לא הפעם הראשונה שניצול "כוכב נולד" יעמוד על בימת האירווזיון, וודאי לא תקדים של נציג מהעדה התימנית, ולכן סוגיית בקדם באמת מעניינת: כיצד קרה שהאירוע הטלווזיוני הכי לא רלוונטי, הכי שולי, הכי מבזה, העביר לראשונה בעלים מהערוץ הראשון הישר לזרועותיה המחבקות של טמירה ירדני?

נראה שלירדני לא היו ממש תוכניות לגבי מעודה, הכוכב הנולד החדש שלה. בדומה לנינט ובשונה ממויאל, סעדו וג'קו, מדובר במבצע שירים נטו. בשונה מנינט, הוא לא נינט. בימת האירווזיון צפויה להיות פסגת הקריירה שלו כטאלנט, וירדני הטיבה לזהות זאת ולארגן אירוע גרנדיוזי וראשון מסוגו, שלא באמת היה קדם פרופר. לעזאזל, האישה העבירה למגרשה תוכנית דלוחה מהערוץ המתחרה, הושיבה את אסף ומיכל אמדורסקי על אותה הספה ודירבנה חצי מדינה לצפות בקדם אירוויזיון ואפילו לסמס כדי לפתור את בעיית המיתוג של מעודה. עכשיו אתם מבינים למה אני מפחדת מטמירה ירדני?