שחר המתים החיים

אם היו מבקשים ממני לבחור את הרגע הכי מביך בחיים שלי, רוב הסיכויים שהייתי בוחר במסיבת פורים שתקלטתי בה לפני חמש שנים. המפיק של המסיבה הכריח אותי ועוד חבר – מפאת החברות הקרובה בינינו אני לא אחשוף את שמו – ללבוש מן אוברול פאדלפון צמוד עשוי ספנדקס ורוד – חם כמו הכור בדימונה ומכוער כמו פיג'מה של אוחצ'ה צ'צ'נית, עם נקודות צבעוניות פסיכדליות, שהבליט החוצה את החבילה בצורה לא מחמיאה, והכל בשם כבודה של מלכת אסתר. למרבה המזל המסיבה הזו נכשלה ואת העדים הבודדים מאותו ערב לא היה לי קשה להעלים. הצרה היחידה באותו כישלון היתה שמעטים מדי שמעו את הדי ג'יי שלכבודו נלבשה אותה זוועה, ז'ילבר – יהודי חם עם נשמה של סוחר קראק מהארלם ואוסף תקליטים ששמור בדרך כלל לדיוות משיקגו. בנוסף להיותו די ג'יי סוגה עילית, ז'ילבר הוא גם חצי מהצמד המעולה שאטו-פלייט (ביחד עם איי:קיוב) והבעלים של אחד הלייבלים הכי מעניינים בדאנס – ורסטיל.

המשנה של ורסטיל גזורה משם הלייבל עצמו – היכולת להשתנות בקלות ולהתאים עצמך למטרות שונות ומגוונות. למרות שהרוח של דטרויט מנשבת סביב כל מה שיוצא בלייבל החשוב הזה, ושטכנו וגרורותיו הם אבות המזון הטבעיים שלו, אפשר למצוא שם גם היפ-הופ, אלקטרו, ברוקן ביט, סול ודיסקו, כולם ברמת גימור של גלארי לפאייט.

ההחתמה האחרונה של ורסטיל, הרכב בשם זומבי זומבי, רק מדגישה עד כמה הלייבל הזה - וז'ילבר בראשו - נמצא בספרות אחרות מהמקובל בדאנס. זומבי זומבי הוא למעשה בחור בשם אטיין ז'אומה, מולטיאינסטרומנטליסט עם פטיש לסרטי אימה אירופאים מהסבנטיז, קראוטרוק וניו ווייב. אלבום הבכורה שלו, "A Land for Renegades", שייצא בתחילת השבוע הבא, הוא האלבום השלם ביותר שיצא מורסטיל – בעיקר לייבל של 12'' היסטריים – ואחד האלבומים הכי מעניינים שיצא לי לשמוע לאחרונה. ההשפעות הכי בולטות הם פסקולי הסרטים הדיסקואידיים של ג'ון קרפנטר, האלסטיות של קאן והסינתיסייזרים המסויטים של סואיסייד, אבל הוא בהחלט עומד בפני עצמו כיצירה שלמה, מוזיקלית (במובן הקלאסי של המילה), מקורית ומפתיעה. שמות הקטעים לקוחים מפראזות של סרטי אימה – "I'm Afraid of What's There", "Before Night Falls" ו-"Driving this Road Until Death Sets You Free", והאווירה כולה היא של פסקול של סרט זומבים סליזי, עם הרבה דם, ציצים וצרחות. מלבד סימפולי דיאלוגים אקראיים, האלבום חף משירה, עד שמגיעים לקטע הלפני האחרון – קאבר מבעית ל"Nightclubbing" האדיר של איגי פופ, שמוציא ממנו את המשמעות ההדוניסטית המקורית, ונוטע אותו בתוך קונטקסט מזרה אימה וערפדי. אני בטוח שאיגי לא מתלונן.

אם כבר הזכרתי את ורסטיל, כדאי להזכיר שהשבוע יגיע לארץ אחד האמנים הכי פעילים בלייבל, ג'ואקים (הוא גם הפיק את הרמיקס לסינגל הראשון של זומבי זומבי, אז בכלל). בשנה שעברה הוא הוציא את האלבום המגוון "Monsters and Silly Songs", שהראה שחוץ מלהפיק קטעים לרחבות הוא גם יודע לכתוב שירים כמו שצריך. ביום שישי הוא יתקלט בברזילי, ולמרות שלא כדאי לצפות למתקפת הPאנק-Fאנק התעשייתית והאלימה מהאלבום שלו אלא לסט קצת יותר סטנדרטי – סתם אלקטרו, האוס וטכנו ברמה הגבוהה ביותר – בוודאי שכדאי להיות שם.