בלי פאניקה! הצעת החוק 892, שעלתה היום שוב לכותרות לאחר שעברה אמש בקריאה ראשונה בכנסת היא הדבר הכי טוב שקרה למדינת ישראל מאז ומעולם. אם פספסתם את העיסוק התקשורתי בחקיקה ואתם לא מבינים על מה אני מדבר הנה הסבר קצר: מדובר בהצעה לתיקון חוק התקשורת, שמדברת על "הגבלת גישה לאתרי אינטרנט למבוגרים". במילים פשוטות, אם ההצעה תעבור ותיושם, האינטרנט שלכם יצונזר ברמת השרת וימנע גישה לאתרים "למבוגרים", אלא אם תדברו עם ספקית האינטרנט שלכם ותבקשו אינטרנט פתוח תוך הזדהות כמבוגרים והכנסת שמותיכם למאגר הנתונים של הספקית.
נקדים ונאמר שמדובר בהצעת חוק נהדרת. פנטסטית, אפילו. מי בכלל יכול לסמוך על ההורים שיעשו את התפקיד שלהם ויחנכו את ילדיהם? עדיף להשאיר משימה מורכבת שכזו בידי המדינה וגורמים אחראים בתוכה. הבונוס במקרה הזה הוא העובדה ששר התקשורת יכול בעצמו לקבוע אילו אתרים ייכנסו לרשימה, ואם הוא שר הוא בוודאי יודע מה הוא עושה! בנוסף, תהיה לספקיות האינטרנט רשימה של סוטים מלוכלכים שרוצים פורנו, והרשימה הזו יכולה מאוד יעילה ואפילו, אולי, לעזור למשטרה למצוא עברייני מין (ואיזה מזל שאין לנו פוליטיקאים שהם גם עברייני מין. תארו לכם איזה צרות היו יכולות להיות במדינה אם דבר כזה היה קורה).
אצלנו בוואלה! תרבות מקווים שזו רק ההתחלה - הצנזורה הרי לא צריכה להיגמר באינטרנט, יש עוד הרבה מקורות תרבותיים במדינה שמטפחים סוטים ומשחיתים את האזרח הנקי והטהור. בואו ונראה איך ייראה העולם התרבותי שלנו בעוד מספר שנים.
פיקוח כל
אל תצפו להרבה שינויים בעולם הטלוויזיה שלנו בעקבות החוקים החדשים. מהדורות החדשות עדיין תישארנה אלימות ומזוויעות, תוכניות תחקירים תדווחנה על מקרי אונס של ילדות בנות 12, קשישים ימשיכו לחטוף מכות רצח ודודו טופז יציע הצעות מגונות הכל בדיוק כמו שאנחנו אוהבים. מי שיסבול הם אלה שממילא צריכים להיות נעולים מאחורי סורג ובריח, כמו אנשים שאוהבים סרטים אירופאיים הפלצנים האלה! - בהם נחלצים שדיים למכביר ולגיבוריהם יש חיי מין פעילים על המסך; חובבי סדרות דוקומנטריות על סקס מה יש כבר ללמוד כאן? ומי צריך יותר מהתנוחה המיסיונרית? - וחסידי ערוץ הנשיונל ג'אוגרפיק. כל החומרים האלה ייעלמו מהמסך כברירת מחדל, ויגיעו רק לאנשים שיהיו מוכנים לשלם אקסטרה כסף על חבילת הזימה. וכן, כמובן, גם הם יירשמו במאגר הסוטים, בדיוק כמו האנשים שרוצים היום לראות ערוצים ארוטיים.
בקולנוע תתהדק הגבלת הגיל על תכנים שמוגדרים כרגישים לא רק סרטים עם עירום יוגבלו למבוגרים בלבד, גם כאלה בהם יש זוגות הומו-לסביים ואוחזי דעות רדיקליות כמו קומוניזם. חייבים להגן על הילדים!
הפיקוח האמיתי יצטרך להתחיל מהתיאטרון. מעבר לכך שיש כיום יותר מדי הצגות בעלות מסרים חמקמקים ומסוכנים, לפעמים גם יש בהן אנשים ערומים על הבמה. שילכו להזדיין (בחדרי חדרים, כמובן) כל יפי הנפש שמדברים על כך שהגוף שלנו הוא יפה - לילדים זה לא מתאים. אני לא צריך להסביר לילדה התיאורטית שלי מה זה הדבר הזה שיש לגברים בין הרגליים לפחות עד גיל 18. היא עוד עלולה לקבל רעיונות. ובכלל, שבעלה התיאורטי יסביר לה (מה כבר יש לדעת על סקס לפני חתונה?).
הנוער ינהג אחרת
במקרה של הרדיו, הצנזורה תהיה הרבה יותר קלה, כי תמונות אין שם ותוכניות של גניחות גם ככה לא עוזרות למכרז על הרדיו האזורי (את הגניחות של שדרניות גלגלצ בכל פעם שיש שקיעה ישאירו, אל דאגה). מה שכן, שי ודרור ייאלצו להפסיק את התוכנית שלהם הזוג הזה בוטה מדי ומשחית את מידותיו של הנוער. גם ורדה רזיאל-ז'קונט תיאלץ להיפרד מהמיקרופון, כי האשה היא מפרקת סדרתית של תאים משפחתיים. דידי הררי יכול להישאר.
כל התחנות תחויבנה להפעיל את שיטת הפלייליסט, כשרשימת השירים המאושרים תהיה בידי משרד התקשורת ומשרד החינוך. יוחרמו לאלתר שירים מגעילים כמו "Closer" של ניין אינץ' ניילס או "Killing in the Name of" של RATM שמעודדים התנהגות זימתית ואלימה. הילדים בימינו יודעים אנגלית, וחבל שכך, אבל הידע הזה מאפשר להם להבין על מה השירים האלה מדברים, והמדינה לא תוכל להרשות זאת. גם הביטלס לא יורשו להיכנס ארצה.
החלק הבעייתי-באמת בחזון הילדים השמחים שעל פיו פועלת הממשלה שלנו כיום הוא הספרות. יש יותר מדי ספרים משחיתים בספריות שלנו ובחנויות הספרים. חלקם יהיו חייבים לעבור למדפים המוגנים, אליהם ניתן לגשת אך ורק בהצגת תעודת זהות ורישום במאגר נתונים שיועבר ישירות לארכיווים של משרד הפנים. מכירת הספרים האלה לקטינים תגרור עונשי מאסר בפועל.
אבל יש מקרים בהם אפילו מדף מוגן זה לא מספיק. ספרים כמו 'לוליטה' של ולדימיר נבוקוב יכולים להיות מסוכנים לא רק לילדים, אלא גם למבוגרים שעלולים עוד למצוא את עצמם מזדהים עם האמברט האמברט. את הספרים האלה צריך בכלל לאסור למכירה, ועדיף אפילו למחזר ולהדפיס במקומם טקסט סימפטי וחינוכי יותר.
ואלה שמות
תשמעו, כל אלה עדיין רחוקים מהמימוש, אבל הנם המשך לוגי של אג'נדה שמטרתה היא להגן על הילדים בכל מחיר, אפילו במחיר הפגיעה בחופש שלנו. בואו ונודה כולנו יחד לחברי הכנסת הצדיקים שאפשרו את מעבר החוק בקריאה הראשונה ונבוז לאלה שהתנגדו.
הצביעו בעד:
אברהים צרצור, אברהם דיכטר, אברהם הירשזון, אברהם מיכאלי, אורי אריאל, אלחנן גלזר, אלי אפללו, אליהו גבאי, אליהו ישי, אמנון כהן, אפי איתם, אפרים סנה, אריאל אטיאס, בנימין אלון, גדעון עזרא, דוד אזולאי, דוד טל, דני יתום, חיים אמסלם, יוחנן פלסנר, יורם מרציאנו, יעקב אדרי, יעקב בן-יזרי, יעקב כהן, יעקב ליצמן, יעקב מרגי, יצחק וקנין, יצחק כהן, יצחק לוי, מאיר פרוש, מאיר שטרית, מיכאל נודלמן, משה גפני, משולם נהרי, נאדיה חילו, ניסן סלומינסקי, נסים זאב, עבאס זכור, עתניאל שנלר, צבי הנדל, ציפי לבני, רונית תירוש, רפי איתן, שלמה בניזרי, שלמה נגוסה מולה, שמואל הלפרט
הצביעו נגד:
אביגדור ליברמן, איתן כבל, אלכס מילר, אריה אלדד, ג'מאל זחאלקה, גדעון סער, גלעד ארדן, דב חנין, חיים אורון, חיים כץ, יוסי ביילין, יוסף שגל, יצחק אהרונוביץ, ליה שמטוב, לימור לבנת, מיכאל איתן, סופה לנדבר, ראובן ריבלין, רן כהן, שלי יחימוביץ.