פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מכושף

      יואב רק הוציא את אלבום הבכורה "Charmed&Strange", וכבר רוצים שהוא יופיע עם פורטיסהד. עינב שיף תוהה למה הוא מתגעגע לישראל

      מלבד טור עולמי שכולל הופעות ערב אחרי ערב, מקשה על יואב סדן (28) בעיה נוספת וחמורה לא פחות: אף אחד לא יודע לבטא את השם שלו. "מלכתחילה, החלטתי ש'יואב סדן' זה יותר מדי, וצריך לשנות את זה", הוא מספר. "אבל לא רציתי לשנות את שמי הפרטי, ולא היה לי שום כינוי מוזר, אז פשוט החלטתי על YOAV, בערך כמו שביורק עשתה. הבעיה היא שאף אחד לא מבטא את זה כמו שצריך, וזה תמיד יוצא 'יואוב', וזה די מבאס".

      וחוץ מהעניין הפשוט הזה, החיים של YOAV נראים די יפים כרגע: אלבום הבכורה שלו, "Charmed & Strange" יצא בלייבל Field Recordings, שמחובר לחברת הענק Island. בנוסף, הוא פתח את סיבוב ההופעות האמריקאי של טורי איימוס, וגם את צמד ההופעות של אנדרוורלד בלונדון השבוע, כשהוא מופיע לבד עם גיטרה, סמפלר ואפקטים. "זה די להקה של איש אחד", הוא אומר, "כי ככה היה האלבום, ובטור הראשון חשבתי שזה יהיה הכי נכון. כמובן שזה גם הרבה יותר זול". בקרוב יופיע יואב בפסטיבל הנחשב ביותר של המוזיקה האלטרנטיבית בארצות הברית, בקואוצ'לה, לצד פורטיסהד ("מנסים לגרום לנו לשתף פעולה. אנחנו בסך הכל באותה חברת תקליטים") ושאר אמנים מליגת העל האמיתית של המוזיקה העולמית. במבטאו האנגלי-דרום אפריקני המוקפד, יואב נשמע שווה נפש – כמעט אדיש – להתרחשויות האלו. קולו מונוטוני לחלוטין, בין אם הוא מדבר על קהל נלהב בהופעות, סשן רדיו מוצלח או ילדות מסובכת בבית ספר קפדן, כאילו היה זה הראיון החמישי במספר שהוא מעניק באותו יום, וייתכן מאד שזה היה המצב; במשך שלוש שעות ניסיתי לתפוס אותו בבית המלון בו שהה, והקו היה תפוס.

      שמח בשביל אביב גפן

      הוא נולד בתל אביב, ואז הוריו החליטו לחזור לארץ מוצאה של אמו, דרום אפריקה. עד התיכון היה מבקר בקביעות בישראל, ואחיו עדיין גר בישראל, והוא יינן ידוע בצפון הארץ. במהלך לימודיו בבית הספר השמרן אליו נשלח, היה יואב הילד היהודי היחיד, מה שהביא אותו לשעות רבות של בדידות ונגינה בגיטרה, כשהוא בכלל רצה להיות די ג'יי: "פשוט לא היה לי את הכסף לקנות אוסף תקליטים ראוי, אז ניגנתי הכל על הגיטרה". אחרי גלגולים רבים – החל מבת דודה שחלקה ספסל בבית כנסת בלונג איילנד עם בכיר בחברת קולומביה ועד היכרות עם רולו מפיית'לס שהביא אותו לאיילנד – יואב הגיע בסופו של דבר למקום שבו הקורא א. גפן צריך להבין את האירוניה: הדבר היחיד שיואב זוכר מהמוזיקה הישראלית זה את אביב. "מאד אהבתי אותו כשהתבגרתי. זה הזמן לזה, לא?", הוא נזכר. "הוא משתף פעולה עם סטיבן ווילסון? איזה יופי בשבילו. לא ידעתי".

      אלבום הבכורה של יואב הוא סך כל הזהויות שניסה לאמץ לעצמו לאורך השנים: פופ מתוחכם, היפ-הופ לייט, אלקטרו רך והרבה ניסיונות להקסים. את חובותיו לרוק הוא מסיים בקאבר סביר ל-"Where Is My Mind" של הפיקסיז, צעד לגיטימי בהתחשב בניסיון של יואב לסחרר מכל הכיוונים. "היום, יותר מתמיד, קשה לכתוב שיר פופ", הוא מסביר. "המאזינים שומעים הכל, ומקשיבים לכל מילה. הם יודעים שנכתבו מיליון שירי פופ ומיליון שירי אהבה, והם מצפים למשהו אחר ממך. אם אתה לא מוצא דרך מיוחדת לעשות את זה, אתה פשוט משעמם". מעבר לכך, התחושה העיקרית שעולה מאלבום הבכורה של יואב היא שהאיש שייך לכולם, אך בעצם לאף אחד. אפילו הוא די מסכים עם התזה. "אין לי באמת בית", הוא מספר. "כשהייתי בדרום אפריקה תמיד רציתי לגור בישראל, אבל גם שם אין לי מושג איך הייתי מתפתח. כשאני חושב על זה, המקום היחיד שבו אולי אני מרגיש שייך באמת הוא הבמה. זה קשה, ויש הרבה נפילות, לרוב אחרי הופעות ובוודאי הופעות טובות. אבל אלו הבחירות שביצעתי, וזה מה יש. יצא לא רע עד עכשיו". לישראל, כמובן, הוא מתגעגע. "התחלתי את הסיבוב עם טורי איימוס רגע אחרי שהיא הייתה בישראל וגיליתי את זה. הייתי ממש מבואס, כי כבר הרבה זמן שאני מנסה לשכנע את הלייבל לתת לי להופיע בישראל. אני מאד רוצה להגיע לכאן, אחרי שנים שלא הייתי. אני מאד מחובר לתרבות, למקומות וכמובן לאוכל. אני אומר להם שאפילו רדיוהד עשו כאן את הפריצה אחרי שבבריטניה וארצות הברית לא ידעו מי הם. לפחות בישראל גם יבטאו את השם שלי נכון".