הבטן שלי עושה גורו גורו

ממש עכשיו יצא לאקרנים "אפוקליפסה עכשיו" בהוצאה מחודשת, ואנחנו מקבלים הזדמנות נוספת לחזות במסעו של פרנסיס פורד קופולה אל הגיהנום המוחלט, במעמקי הג'ונגל. ובדיוק בטיימינג המושלם הזה, ביום שלישי (9 באוקטובר, 21:30) בערוץ 8, תספק לנו אספה פלד את "המואר", סרט תיעודי שהוא הווריאציה שלה על פורד קופולה, בטוויסט קטנטן: פלד מצאה במעמקי הג'ונגל גן עדן.

מי הוא אותו מואר הנזכר בשם הסרט, תשאלו? ובכן, המואר, הידוע בכינויו "טיוהר", הוא משה קסטיאל, צעיר ישראלי שנסע להודו אחרי הצבא, התפרסם כדי.ג'יי, גילה את אושו, עבר הארה, והופ - נהיה גורו. ממש כמו קולונל קורץ של "אפוקליפסה" הוא הקים לעצמו קהילה במעבי הג'ונגל, בהודו דווקא, ומשם הוא מפיץ את בשורתו לעולם הגדול. בהתאם לגישת הגורו המודרני שלו, הוא משחק עם מאמיניו כדורגל, שולח להם מיילים ומטייל איתם על החוף. אז למה הוא גורו? כי הוא מואר, כמובן.

"המואר" עוקב אחר החיים בקהילה של טיוהר, בניסיון להתמודד עם שאלת מיליון הדולר - גורו מואר או נוכל מקסים? טיוהר הוא טיפוס קשה לפיצוח, הנמנע מלענות על שאלות רבות הנוגעות להארה שלו, לשורשים שלו ולמסרים שלו. למאמיניו הוא כמובן גורו בלתי מעורער, אבל הסרט לא מצליח לפענח את סוד קסמו.

יוצרי הסרט מכריזים עליו שהוא נמנע במכוון מהכרעה בסוגיה "האם טיוהר באמת מואר?", ורומז בכך שלתשובה אין משמעות. כאן בדיוק הטעות שלהם. אילו ניסתה פלד ללכת בדרך הקשה, שהיא ניסיון לתת תשובה אמיתית לשאלת מיליון הדולר, יכול להיות שהיה לנו כאן סרט מעולה. אבל פלד מעדיפה להישבות בקסמי השאנטי, להכריז שזה לא משנה, ולהפוך את הסרט שלה ללא יותר מאשר כתבת חדשות ארוכה.

דבר אחד לא ברור: אם התשובה לשאלה "האם טיוהר באמת מואר?" חסרת משמעות, למה לעזאזל לעשות את הסרט? איזו אמירה משמעותית הוא כן מוסיף לדיון בסוגיית הגורואיזם, שמאמר במוסף יום שישי לא מספיק לה?

ומילא אם משהו היה בא במקום. מילא אם במקום לעסוק בשאלת אמיתות הארתו של טיוהר, היה הסרט עוסק לעומק בנסיבות שהובילו את מאמיניו של טיוהר לקהילתו, ודרך כך מציג איזו אמירה משמעותית על פלישת התרבות ההודית למערב. שומדבר. "המואר" קופץ בחוסר החלטיות בין תיעוד המאמינים לתיעוד הגורו. הסרט לא מכריע בשום סוגיה, בהסתמכו על כך שממילא הנושא מספיק מעניין - מאמינים מאושרים, מאמינים אבודים, גורו אמת, גורו שקר, מה זה משנה? העיקר לצלם, רצים שם קטעים.

ולמרות כל אלה "המואר" הוא סרט מעניין. מעניין בדיוק כמו שכתבת צבע במוסף שישי היא דבר מעניין. רחוק מלהיות התשובה המאושרת ל"אפוקליפסה עכשיו", חסר ערך אמיתי, אבל מי צריך באמת ערך כשיש סיפור טוב? הרי כל העניין בקולנוע תיעודי הוא לדעת מה לצלם.