בלתי נסבל

בפעם הראשונה שבה ראיתי את "ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד" (להלן "ג'סי ג'יימס"), יצאתי מהאולם אחרי שעה, וגם בצפייה השנייה, שלפניה נדרתי לשרוד את הסרט עד סופו, לא ליקקתי דבש. מדוע, בעצם?

אולי מפני ש"ג'סי ג'ימס" הוא מערבון אווירתי יומרני באורך שלוש שעות כמעט, שהחלקים הכי מרשימים בו הם צילומי הטבע המרהיבים של רוג'ר דיקנס (הקבוע של האחים כהן), שמפארים את המעברים בין סצינה אחת לשנייה?

אולי מפני ש"ג'סי ג'יימס", סרטו השני של אנדרו דומיניק (קדם לו "Chopper" המבטיח מ-2000), הוא כל כולו טריקים ושטיקים שנגנבו מארגזי הכלים של במאים רציניים יותר (מאליק, אלטמן, קובריק), שעשו איתן סרטים טובים יותר אי אז בסבנטיז?

אולי מפני שבראד פיט, שמגלם את השודד המיתולוגי, הוא פשוט לא שחקן רציני מספיק? כלומר, יפה שהוא החליט לנסות לאמץ את שרירי המשחק שלו אחרי כמעט עשור של גילום תפקידים זניחים וגידול ילדים מאומצים, ונחמד שכשמצלמים אותו בתאורה עמומה הוא נראה מפחיד וזקן, אבל מה לעשות שהוא פשוט לא דניאל דיי לואיס ושהוא אף פעם לא יהיה דניאל דיי לואיס?

אולי מפני שקייסי אפלק, שמגלם את רוברט פורד הפחדן, הוא פשוט שחקן מעצבן שמגלם דמות מעצבנת בצורה מעצבנת? ברצינות: האופן שבו הוא הוגה את המילים והדרך המציקה והפתטית שבה הקול שלו נסדק יכולים להוציא אדם מדעתו, וזה בדיוק מה שהם עושים.

אולי מפני שלמרות אורכו הגלותי של "ג'סי ג'יימס", אין בו טיפת עומק? בכל זאת, אחרי בילוי של כמעט שלוש שעות עם חבורה מסוימת של אנשים, מותר לצפות להכיר אותם מעט, לא כך? ואולי מפני שדומיניק מבקש להסוות את הרדידות של "ג'סי ג'יימס" באמצעות שימוש אינסופי בקריינות מציקה מהזן הספרותי, שמעדכנת את הצופים בכל הדברים שהבמאי לא הצליח, בכמעט שלוש שעות, לגרום להם להבין לבד?

אולי מפני שכשבנאדם בא לראות סרט על ג'סי ג'יימס, הוא מצפה לקבל קצת אקשן? כלומר, אין בעיה לעשות סרט על הימים האחרונים והמהורהרים של שודד אמריקאי מיתולוגי שהיה סוג של סופר-סלב בזמנו, אבל אולי גם יראו לנו למה הוא כה מיתולוגי ומדוע הוא כה מהורהר? מה, אני מבקש יותר מדי? כי אם כן, אני פשוט אלך לראות את "3:10 ליומה" עוד פעם, ונגמר הסיפור.

אולי מפני שבתכלס, לא קורה ב"ג'סי ג'יימס" כמעט כלום, ומפני שהקצת שכן קורה בו, קורה באופן כה פלגמטי ו"סימבולי", שכבר עדיף שלא היה קורה כלום? ואולי מפני שלמרות שלא קורה ב"ג'סי ג'יימס" כלום, דומיניק סבור שאם הוא יכניס עוד כמה פריימים של עננים, שמים, שדות זהובים וצמרות מתנופפות של עצים, נחשוב בטעות שכן קורה משהו, רק שמה שקורה, קורה מתחת לפני השטח או מתבטא ב"כוחות הטבע" או משהו בסגנון.

אולי מפני שיומיים לפני שראיתי את "ג'סי ג'יימס" בפעם השנייה ראיתי את "זה ייגמר בדם" בפעם הראשונה?

אולי מפני ש"ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד" הוא פשוט לא סרט מוצלח במיוחד?

כן, נראה לי שבגלל זה.