והנה, בשניה אחת, בקלות הבלתי נסבלת של הקיום, כבתה האש של ליה. מהרגע שנכבשתי בקסמיה של האמזונה האם פחדתי מהרגע בו תמצא עצמה מחוץ למשחק הטלווזיוני המרתק; מהיום בו לא תוכל יותר לאיים על דן, להפחיד-להפנט את נעמה, לבשל לגיא, ללגלג על מולי. פחדתי מהיום בו לא אשמע את ליה מבטאת את זוג ההברות ג-בר, גבררר עם לשון מתגלגלת במבטא סלאבי נחשק. ובעיקר פחדתי מעצמי, כמה השתנתי במהלך 12 שבועות בלבד של היכרותנו.
להיות צופה ב"הישרדות", יספרו לכם גרופים רבים, דורש אותך לרמת מקצוענות גבוהה, שאם אינך יכול לסגל לעצמך, לא תצליח לצלוח יותר מעונה אחת. היא דורשת ממך להיות קר ומנוכר רגשית, לאהוב את המשחק יותר מאשר המתמודדים, לא לפתח סנטימנטים לאף אחד ולייחל ללא צפוי. גרופי ותיק של "הישרדות", בתחילתו של כל פרק, שם על עצמו מסכת סציופט אמיתי וצופה במתרחש בצורה הכי פסיבית שאפשר. 13 עונות של "הישרדות" האמריקאית עברו עלי מבלי לקונן בבכי על מתמודד שעזב בדמי ימיו, מבלי להזיל דמעה אחת, מבלי להניד עפעף. עד אמש הצלחתי להישאר אדישה בעוד שחבריי מחו על הדחותיהם של נועם ומושיק. "זה המשחק", סיננתי אז בקור רוח, ובלילה חלמתי חלומות מתוקים. אבל לא הפעם, הסכר נפרץ, הדמעות חונקות את הגרון. ליה עזבה. ליה.
ליה. בהתחלה לא הבנתי אותה. ויקה הייתה יותר בלונדינית, ורה יותר יפה ומרינה יותר חטובה. נוכחות מרשימה של נשים יוצאות חבר המדינות שטפה את המסך כך שליה לא הייתה על תקן נציגת המגזר. גם בגזרת האמהות היא החווירה מול אמא של אילנה ברקוביץ' ואמא של עולל שננטש. עם שמלת מיני קצרצרה ופלטפורמות בגובה 17 סנטימטרים היא ישבה על הסירה בפרק הראשון, נאבקה על החרב בתוך המים וחטפה מכה מאלכס. ואז הגיעה המילה הגדולה בפעם הראשונה: "גבררר", גבר לא מרביץ לאישה, אמרה ליה למצלמות. זאת הייתה הפעם הראשונה.
על ליה גנוב
ליה. לא אהבתי אותה בפרקים הראשונים. הצמד ליה את ורה הקשה עלי להבדיל מי זו מי, וגם אחרי שהבדלתי, החשבתי אותה לשוביניסטית. ליה אכן שוביניסטית, אבל לא רק (ובגלל זה החיקוי של אורנה בנאי ב"ארץ נהדרת" היה כל כך שטוח ולא מצחיק). לא קל להסתגל לליה, שרדתה בגברים, שפטה בחומרה כל יריב וחבר, הייתה כקרחון בגרינלנד, מנותקת מכל הוויה ישראלית ומהשפה בפרט. "יושן יושן יושן" היא תיארה מתמודד למצלמות באחד הפרקים הראשונים ואני כעסתי. מאוד כעסתי.
ליה. ואז חל השינוי, בסביבות הפרק השביעי החל דיבור בעיר על כך שליה דווקא בסדר, ואני חייבת לקחת עליו קצת קרדיט. אחרי שלומדים לנטרל את הסממנים השוביניסטים והביצ'ים שטבועים בכל משפט שיוצא מפיה, אחרי שמתרגלים לליה, מתברר שהיא מדברת לעניין. או יותר נכון, שהיא מדברת הכי לעניין מכולם. היא הק' שבקול, הת' שבת'כלס. כשבנות ג'יבארו בכו על לכתו של נועם, ליה הודתה בפני המצלמה שלמרות שמולי, חבר השבט שלה, עזב "היו לו הרבה חסרונות". באותו הפרק קיבלו חברי סבאנה מכתבים מהבית. עידן התפרק בבכי, אפילו מושיק מחה דמעה, רק ליה קראה את המכתב שכתבה לה בתה וחייכה. חייכה וחזרה לשחק.
ליה. אני אוהבת את ליה. לא חשבתי שיגיע היום בו אצא בהודאת אהבה מרגשת כלפי בחורה, אבל אם כבר בחורה, שתהיה זאת היא.
ליה היא הדמות היחידה שאי אפשר לאפיין בתבנית: מושיק. איש עסקים. סביון. היא מצד אחד שוביניסטית ומצד שני הגבררר במשפחה. מצד אחד סלאבית קרה ומצד שני נשואה למיקו. קבלן. אשקלון. היא מצד אחד אמא ומצד שני נראית כמו אחותה של הבת שלה; מצד אחד, שלחה את עידן קפון לישון על הספה בסוויטה ומצד שני דאגה לבשל לו כל ערב כדי שלא ירעב. מילים לא יתארו, זר לא יבין, אם ליה לא הייתה קיימת היה צריך להמציא אותה. ואולי זה לא הזמן והמקום להספיד את ליה, למרות שאין ממש סיכוי שהיא תגבור על נועם באי המתים, אבל כן ראוי לציין תקדים ראשון מסוגו בפורמט "הישרדות" בכלל. ליה היא המתמודדת היחידה שהאופי שלה פוטוגני, כלומר, הריאליטי באמת ובתמים העצים את תכונות האופי המחמיאות שלה ופלט אותה החוצה עם כתר של מלכה אמיתית. אם הייתי בלונדינית ותכולת עיניים, הייתי מתחפשת לליה, לא רק בפורים אלא עד סוף ימיי.