אסף תאג'ר, מנהיג ההרכב המוערך Katamine (ולשעבר הפמילי בוצ'רז והאקס ליון טיימר) , הולך לישון כל לילה בתוך מכולה. ממש ליד ש.ג הרכבים שנכנסים ויוצאים מהנמל, תאג'ר נרדם עם קירות פח הרועדים מרעש רוחות הים. כמובן שמדובר בבית שהמונח נזירי נשמע לידו כמו ווילה ברישפון, אבל כזה הוא תאג'ר, טוטאלי: בהאנגר שהוקצה לו ובתוכו המכולה שהיא ביתו, תאג'ר עובד באינטנסיביות על הפרויקט הנוכחי שלו ולמרבה ההפתעה לא מדובר באלבום חדש. תאג'ר הוא היוצר והבימאי של סרט נטול שם, המתאר עולם שבו אנשים איבדו את היכולת לחלום בו, מלבד אדם אחד המנוצל באופן ציני על ידי האנושות ואישה נוספת, שיכולתה לחלום היא החידה המסובבת את עלילת הסרט.
יצירת הפיצ'ר ממומנת על ידי קרן גרמנית על שם וורנר פסבינדר ז"ל, במאי הקולנוע הגרמני הידוע, איתם תאג'ר נקשר במהלך פרויקט קודם. לאלו מכם שלא מבינים כיצד הפך אחד המוזיקאים המוכשרים והמרגשים ביותר שידעה הסצנה האלטרנטיבית בשנים האחרונות לבמאי קולנוע מסוגנן, תאג'ר מסביר שהכל התחיל, כרגיל, במוזיקה: "הפרויקט התחיל כ-8 יצירות אמנות מוזיקליות, ממש שירים", הוא מספר, "ואז עשיתי ליצירות אדפטציה שבה יש דמויות שאומרות את מילות השירים, והתרחשויות ברקע שמחליפות את כלי הנגינה. לאחר מכן הפרויקט עבר אדפטציה נוספת לתסריט מסודר. שלחנו את התסריט לקרן הגרמנית שכבר עבדתי איתה בעבר והם התלהבו מהרעיון". תאג'ר כתב את התסריט באנגלית כמובן ("בעברית היה לוקח לי ארבע שנים לכתוב את זה", הוא אומר), והשחקנים שליקט תרגמו אותו לעברית, כך שבעתיד אנחנו צפויים לחזות ביצירתו הראשונה של אסף תאג'ר בשפת הקודש.
העבודה על הסרט אמנם ממלאת את חייו של תאג'ר עד להתפקע כרגע, אך התכנון המקורי היה אחר לחלוטין: אחרי הוצאת אלבומם השלישי, "Forest of Bobo", קטאמין (אז בהרכב של תאג'ר, אורי פרוסט וזואי פולנסקי) עמדו לצאת לטור בן 60 הופעות בארצות הברית, חלקן מכורות מראש בחסות הלייבל של מייקל גירה (מנהיג להקת ה-Swans המיתולוגית ובעלי הלייבל Young God Records). אחרי סיבוב מוצלח ביפן, הפריצה של Katamine לתוך לב הסצנה האלטרנטיבית נראתה במרחק מפרט.
אלא שאז, גופו של תאג'ר בגד בו: "יום אחד זואי מצאה אותי בבית מחוסר הכרה, אחרי שהקאתי דם", משחזר תאג'ר. "היא לקחה אותי לבית החולים, והייתי מאושפז שם. זו הייתה מין התמוטטות של הקיבה, תוצאה מכל מיני דברים לא בריאים שהכנסתי לשם, שלא חייתי כמו בן אדם. ההתמוטטות הזו חייבה אותי להגיע כל שבוע לבדיקות מעקב בבית חולים כך שלטוס לא יכולתי. נאלצנו לבטל את הטור, שהיה אמור להיות ה-טור שלנו, וזו הייתה הרגשה מחורבנת, פשוט דפקנו את הראש".
אין כלי מדידה ליצירה
בקרוב תאג'ר ייסע יחד עם פולנסקי לפסטיבל SXSW בטקסס, להציג את מרכולתו בהופעה חד פעמית בפני נציגיה הרבים של תעשיית המוזיקה האמריקאית, אולי בניסיון לפצות על הזמן שנסע מבלי שנוצל. תאג'ר מודע לכך שהופעה מוצלחת שם שווה לפעמים יותר מסיבוב מתיש וארוך, אבל נשאר אפאתי מעט להתרחשויות האלו: "אני יודע שזה אירוע חשוב", הוא אומר, "אבל כבר הפסקתי להאמין בכל זה, כי אני כבר לא יודע מהו בעצם הדבר שאפשר להשיג. הרי ביפן מכרנו טוב, והופענו בעולם בפני הרבה אנשים וזה היה מרגש. ועכשיו מה? ייתנו לי וואן וטור של עשרה חודשים? אני בכל מקרה לא הייתי בנוי לזה. גם לוקח לי זמן ליצור את הדברים שמצפים ממני, ואני רק הולך ונהיה יותר ויותר איטי. אין לי כלי מדידה גשמיים ליצירה שלי, אני רק מאמין בשילוב של קונספציה וזמן".
בכל זמן הראיון, רעש מקדחות איום (כמו הלחנה קלאסית של בליקסה ברגלד) תוקף את האוזניים. זה לא מפריע לתאג'ר לדבר מהר, מהר מאד אפילו, לזוז מנושא לנושא וממציאות לדמיון העשיר שמקיף את החשיבה הלא רגילה שלו. כשהוא מסביר למשל, על הצורך שלו לכתוב באנגלית, הוא אומר מצד אחד ש"השפה העברית לא מנוצלת טוב בהקשר התרבותי, כי המדינה נמצאת במקום לא טוב, וזה משפיעה על השפה", ומצד שני הוא מגייס את הטיעון האישי, שבעטיו הוא פשוט אינו חושב בעברית ובהקשר עלילת סרטו, גם אינו חולם בשפה הזו. שני הטיעונים הללו משכנעים, דווקא בגלל שתאג'ר הוא הכותב המבריק ביותר של גל היוצרים הישראלים באנגלית בעת הנוכחית. כבר ב-EP הראשון שהוציא כקטאמין, הוא הוכיח שהבשר נמצא מתחת לציפורניים העדינות שלו, והן מורטות את השערות מרוב כשרון ויופי. שני אלבומים אחר כך הוא כבר הפך ליוצר אינדי חשוב ומהדהד בסצנה מרובת אוויר אך נטולת חזון מינימלי.
לכן לא מפתיע (ועדיין משמח מאד) שהמפגש הבלתי אמצעי עמו, ללא תיווכה של המוזיקה, מגלה אמן אינטליגנט ואפילו אינטלקטואל. ביום שבת הקרוב (08.03) הוא יופיע בפסטיבל פולקל'ה, שהוא בעיניו "אירוע גאוני", אבל יש לו הסתייגויות: "זה כמו באסטה של אנשים שיש להם מה להציע, שזה נהדר בעיני, כמו קניון", הוא אומר, "אבל בסופו של דבר אני מרגיש נורא זר שם, כי זה פשוט לא אמיתי, כי רוב האמנים לא מנסים להתאים את המוזיקה לזמן, למקום והטמפו המסוים של הקהל. בהופעה אתה צריך להיות DJ, כדי לנסות ולמצוא מה אנשים רוצים לשמוע, במקום להתעקש על איזשהו קטע. גם בהופעה של דוונדרה בנהארט, כשחיממנו, התחשק לי להקיא. בסופו של דבר, אני פשוט שונא סינגר- סונגרייטרז".
פסטיבל פולקל'ה הרביעי יתקיים ביום שבת, 08.03 בלבונטין 7 בת"א, החל מהשעה 13:00