דרך ארץ

1. איפה התחבא רוני דניאל? המבהיל הלאומי והמתלהם המיליטנט במסווה של עיתונאי, דובר צה"ל בשירות הערוץ השני, המקבילה המקומית למלך הטלוויזיה מ-"V for Vendetta" והסממן הבולט ביותר של השתלטות הרטוריקה של הימין הפוליטי על השיח התקשורתי, היה אתמול נקודת השיא בתכנית.

הקיצוניות הלאומנית שהתווספה לדמות וגילחה בניסוחים המלומדים לכאורה של דניאל, היתה חיונית עבור מי שטרם נחשף לאידיאולוגיה שמאחורי הדיווח האובייקטיבי. זה בדיוק המקום של סאטירה; לעורר את המחשבה של אלו שעדיין כפופים לבניין העל של ההגמוניה השלטונית-תקשורתית, ולדגדג להם על הדרך את בלוטות הצחוק – מה עוד נשאר לעשות עם הגגים החוזרים על חברות ביטניקית בין אילן לוקאץ' לקיציס – שירככו את ההכרה הכואבת.


2. מזל טוב למוחמד בכרי, שיצא מתוך הגבולות המגבילים של "היסחפות" לטובת אזורים אחרים בתכנית. המשלים הסהרוריים, האנקדוטאליים, נטולי הפואנטה שלו – הגרביים הלא תואמות והסוס שלא שותה – כבר לא נבלעים בתוך הראסטות של מוש בן ארי, אלא מתועלים לתוך סיטואציות רלבנטיות יותר. המונולוג שלו על החיבה הגוברת של הפלסטינים אחרי רצח האזרחים הגיע אולי שבוע מאוחר מדי, אבל למישהו היה ספק שהיא עדיין תהיה תקפה?

3. יום האשה הבינלאומי שנערך בשבת היה זה בעל ההד התקשורתי והתרבותי החזק ביותר שזכור לי אי פעם, עם הופעות, הפגנות, צעדות וכנסים בכל רחבי הארץ. גם מהכותבים של "ארץ נהדרת" הוא לא נעלם, והם נתנו לו את הכבוד המגיע לו בצורת שלל בדיחות מלאות שוביניזם (רובן מצחיקות בטירוף, אגב) – הטייסת שמנחיתה לכבוד המאורע את המטוס הכמעט-מתרסק של לופטהנזה, הבדיחה במבזק על האשה שילדה ביום חתונתה ("הראשונה שמרזה אחרי החתונה"), בדיחה על חשבונה של א', קצת שוביניזם נוסח ליה מ"הישרדות" (היא לא רוסיה? מה פתאום הדביקו לה מבטא דרום אמריקאי?) המערכון עם אבירמה גולן (עלמה זק פנומנאלית, הפורנו הדוסי עושה את העבודה, השאר בינוני), והחדשות בהרחבה שעסקו בנושא. מבלי לשמוע את גלי המחאה של זהבה גלאון, אפשר רק לברך על אי-שימת הזין והיעדר התקינות הפוליטית; היכולת לצחוק על עצמך היא צעד בטוח בדרך להגשמת היעדים, שעדיף על היעלבות אוטומטית. אם זה לא הספיק לנשים, הגיעה גם הפרסומות המופרעת הזו של הדאודורנט עם כל הכוסיות שרצות בביקני, במיוחד לעצרת הזדהות של הקשת הדמוקרטית המזרחית.

4. מי שחווה את האייטיז בזמן אמת בוודאי גם כן התמרמר על חוסר האמינות התקופתית בבדיקת המקלט של קיפוד, דובה, נטע-לי וברווז. ב-89' ארידור כבר לא היה שר אוצר 5 שנים, האטארי הוחלף בסגה ואף אחד לא שתה זיפ. זו לא סתם קטנוניות סמנטית, כי חוסר ההקפדה כאן ניכר גם בגישת ה"יהיה רטרו יהיה מצחיק", שקלקלה קצת את העונג השבועי שכל כך חסר בתכנית הקודמת. היא ודני רובס.

5. באמת שאני לא חסיד גדול של תקינות פוליטית, אבל מלבד מודי בר-און מוצלח למדי של מאור כהן (הדמות היתה כתובה נהדר ומאופיינת עד אחרון השטיקים. שאלה מהותית – האם במחי מערכון זה הוסרה שכבת הטפלון מעל דמותו של בר-און, שמעולם לא זכה לקיתונות הבוז להם זכה יאיר לפיד על כך שפרסם בנק? והאם זה לא המקום לשאול שאלות בדבר חבר צוות ב"ארץ נהדרת" שכן או לא מפרסם גם הוא בנק?), המערכון "הכל תירוצים" התאפיין בעיקר בטעויות של עולים חדשים בעברית ומבטאים רוסיים ואתיופיים. גם הדמות של שמוצניק – הספורטאי הישראלי הנכה והמצליח ביותר בכל הזמנים – העיק למרות נתוני פתיחה מרשימים. חבל על הרושם המצוין שסמו השאיר בתור און פרלין עם ההופעה החזקה ביותר שלו עד כה במכנסונים צבאיים, שחגגו את ניצחון המבצע הפתטי של אולמרט בעזה.

6. ושוב, חברים – ישראל: המיטב, למי שעדיין לא קלט.