כתיבה על תוכנית ריאליטי היא משימה מאתגרת במיוחד. כמעט כל מה שתגיד עליה כבר נכתב על תוכניות קודמות: הפורמט לא מקורי, קנוי או סתם מועתק? ביג דיל, תראה איך "הישרדות" הפכה לאובססיה לאומית. הכוכבים המקומיים הם העתק חיוור של המקור האמריקאי או הבריטי? שטויות, מרגול שמה את פאולה עבדול בכיס הקטן. התככים בין המועמדים מלאכותיים, המציאות מבוימת והערכים המיוצגים בתוכנית בזויים? ייתכן, אבל כשאתה מזפזפ בטעות לתאונה מרובת הנפגעים המכונה "הדוגמניות" אינך מצליח להסיר את מבטך מהמסך.
ואז, כמו מתנה משמיים למבקר נטול התחמושת, נוחתת "המטבח". למרבה ההפתעה, כישלונה המהדהד נובע בדיוק מהסעיפים הנדושים שהוזכרו. כי למרות שהורגלנו ללעוס בהנאה את הג'אנק פוד הטלוויזיוני הזה, אפילו זבל יש להכין בקפידה ובמקצועיות. ובדיוק כפי שהפליאה לעשות אחת המתמודדות במשימת הכנת המנה האישית, גם "מטבחי הגיהנום" חוממו במיקרוגל לפני שתורגמו ל"המטבח".
הבעיה הראשונה קשורה לזיכרונות הקולקטיביים של הצופים הישראלים. בניגוד לרובם המכריע של הבריטים והאמריקאים, שצפו בגירסאות המקומיות של השף הזועף גורדון רמזי, לכל ישראלי כמעט טראומות קשות מתורנויות המטבח בתקופת השירות הצבאי. ו"המטבח", למרות המעון המפואר של המשתתפים, אביזרי הבישול המרשימים, חומרי הגלם היקרים והמסעדה מנקרת העיניים, מזכירה מאוד טירונות לבעלי כושר מוגבל: המ"כ חסר הכריזמה עם קלישאות המשמעת הצה"ליות (פרט ל"אתם זורקים זין, וזין זה בומרנג" ביזבז עזרא קדם את כל הארסנל כבר בפרק הראשון), החברים למחלקה שמעוררים רצון עז לעשות בהם שמיכה והאוכל, שמזכיר מאוד לוף. גם הניסיונות של המתמודדות לשכנע את המנצחת במשימה הראשונה לא לנקוב בשמן כמועמדות להדחה מזכירות שיחות דומות בבה"ד 12, לפני המבחן הסוציומטרי. העובדה שקדם דורש מהמתחרים לפנות אליו ב"כן, שף" או "לא, שף" ושולח שני מתחרים להתגלח לפני המשימה הראשונה כבר תשלח חלקכם למרפאה, בניסיון להשיג פטור ממסעות ומשאות כבדים.
קדם אירוויזיון
וכמו המודחים חסרי המזל מקורסים צבאיים, "המטבח" סובלת מפאקים קשים באמינות. זה מתחיל בקדם, שבניגוד לרמזי לא מוסיף לעצבים אפילו קורטוב של חן, הומור או מודעות עצמית. כשרמזי יורק את האוכל שמוגש לו, אתה באמת מאמין לו. כשקדם עושה זאת, אתה חוטף בחילה. לא ברורה גם מה תרומתו לקידומם של המועמדים, פרט לזעקות סטייל "צאי מההלם שלך" ו"אל תביישו את השם שלי". נראה שהמועמדים אמורים ללמוד את טכניקות הבישול העילאיות של קדם בטלפתיה, שכן לאורך הפרק כולו לא נשמעה ולו הערה מקצועית אחת. והמסעדה שמתפנה על ידי סועדים עצבניים לאחר כישלון ה"סרוויס" הראשון? תעשו לנו טובה, לא עשו אותנו בווק.
לזכותו של קדם ייאמר שלא בטוח שיש לו עם מי לעבוד. "המטבח" מצליחה שלא לעמוד בסטנדרטים הנמוכים ביותר שהוצבו על ידי קודמותיה בכל הנוגע לרהיטות, אינטליגנציה וחוסר מודעות עצמית. מעולם לא נראתה על מסכינו חבורת מתחרים כל כך דהויה ועילגת. הניסיונות של ההפקה ליצור תככים בין המתחרים פאתטיים, ונראה שפרחי הבישול מדקלמים טקסטים שנפלו בעריכה של "הישרדות". ברגע האמת, כשקדם מכריע מי משתי המועמדות הסופיות תודח, במקום להחסיר פעימה אתה רק מקווה שעקב התערבות של ההפקה (או כוח עליון) שתיהן גם יחד לא תתייצבנה מאחורי הסירים בשבוע הבא.
אלא שמעל הכל, "המטבח" פשוט איננה מגרה את בלוטות הטעם. גם "קרב סכינים", עוד פורמט זר שגויר, רחוקה מלהיות מושלמת, אבל היא לפחות שולחת אותך למקרר או לחיוג המהיר לטייק אוויי החביב עליך. ל"המטבח" אין כל קשר לבישול, עילי או תחתי. היא בסך הכל הוכחה נוספת לתשוקה של הטלוויזיה המסחרית לעשות כסף קל, קל מדי, ולכך שאפילו כדי להעתיק יש צורך בפרפקציוניזם אותה מילה שמוזכרת, למרבה האירוניה, פעמים כה רבות ב"המטבח".
* "המטבח" - ימי שני ב-21:00, ערוץ 2