מי מתעסק? ברוק סמית - נו, ההיא מהזה

ברוק סמית נולדה בניו יורק ב-1967, לג'ין ולואיס סמית, אחת הפובליציסטיות החזקות בימים ההם, שעבדה, בין היתר, עם רוברט רדפורד. מלבד עבודתה העיתונאית (שכללה ראיונות נרחבים עם סטיב בושמי, אד האריס ופרד וורד), נסיעותיה התכופות לאפריקה ודוקומנטרי אחד באורך מלא שביימה, את ברוק נזהה בעיקר מתפקידה (השלישי אגב) כקת'רין מרטין, הקורבן העתידי של הרוצח "בפאלו ביל" (טד לוין הגאון), בסרט "שתיקת הכבשים". אבל נוכל גם לנסות ולהיזכר בה בסרטים כמו "המודרנים", "קנזאס סיטי", "בנעליה", "אהבה מקרית", "מלאכיות מברזל", "עניין של שם", פרק אחד בסדרה "רצח מאדום לשחור" ומספר פרקים בסדרות "האנטומיה של גריי" ו"העשב של השכן".

ברוק אולי לא שיחקה ביותר מדי סרטים, אבל כל אחד מהתפקידים שלה הוא סופר-מדויק ואפשר לומר בלי חשש שהיא פשוט שחקנית נורא טובה. יש לה מראה מאוד ממוצע אך היא מקרינה (כשצריך) חוזק אדיר, ואם הייתי כל אחד חוץ מ"בפאלו ביל" לא הייתי מתעסק איתה. לכבוד תפקידה ב"שתיקת הכבשים" היא נאלצה להוסיף 12 קילו למשקלה, והיא הייתה שותפתו לדירה של ג'ף באקלי ז"ל, בזמן שעבד על אלבומו הראשון "גרייס".

קלריס סטרלינג (ג'ודי פוסטר) מנסה נואשות להוכיח לבוס האניגמטי ג'ק קרופורד (סקוט גלן) שהמשימה החדשה שלה, לדובב את הרוצח הסדרתי חניבעל לקטר (אנת'וני הופקינס) בכדי שיעזור לה למצוא רוצח סדרתי אחר (טד לוין), לא גדולה עליה בכמה וכמה מספרים. קת'רין מרטין (ברוק סמית) היא אישה מלאה שזה עתה נחטפה על ידי אותו רוצח ונראה שהוא מרעיב אותה. אין שום צורך להחמיא לסמית על תפקידה בסרט, "שתיקת הכבשים" הוא סרט מושלם וכל מה שקשור אליו – כולל תפקידה של סמית – הוא הכי טוב שרק אפשר. בינינו, מי מאתנו לא שר את "American Girl" של תום פטי יחד עם קת'רין באוטו שלה בקולי קולות וכמוה נכנס בשורה של עצמו עם הקול השני?

בתוכנית ריאליטי נוסח "הנרדף" (הסרט ההוא עם שוורצנגר), שישה מתחרים עם אקדח וצלם שעוקב אחריהם מנסים להרוג אחד את השני בשביל לזכות בפרס הגדול. הזירה היא העולם החיצוני, כל האמצעים כשרים, והמנצח, כאמור, הוא זה שלא הרגו אותו. דון (ברוק סמית) היא קשוחה, היא בהריון מתקדם והיא המובילה והמועמדת הגדולה לניצחון, ולמרות שכבר גרמה למותם של כמה וכמה אנשים, אנו לא יכולים שלא לחבב אותה. הטוויסט של " Series 7: The Contenders ", הוא שכמעט כל הסרט מצולם על ידי הצלמים הפרטיים של המתחרים, מה שהופך אותו למוקיומנטרי, ועוד אחד מאוד אמין. ברוק סמית מבחינתה עושה תפקיד מצוין ומראה לנו בדיוק כמה מפחידה יכולה להיות אישה בהריון.

סרטו של וודי אלן מספר את סיפורה של מלינדה פעמיים, ובשתי דרכים מנוגדות לכאורה – האחת קומית והשניה טרגית. מלינדה (רדהה מיטשל) מפתיעה (בשני המקרים) קבוצת חברים בארוחת הערב, ומאותה נקודה חייה משתנים ללא הכר. בסיפור הטרגי נוכל למצוא את שתי חברותיה הטובות: לורל (קלואי סביני) הפסנתרנית המופנמת שבסופו של דבר סוג של תהרוס למלינדה את החיים, וקאסי (ברוק סמית) הרצינית שנמצאת שם כאילו בשביל להוכיח למלינדה שלכולם יש בעיות ושהיא לא צריכה להתלונן. קאסי היא דמות לא נורא חשובה בסרט לא נורא מוצלח (יחסית לוודי אלן), אז בואו נאמר שברוק סמית ב"מלינדה ומלינדה" היא בסדר פלוס.

לפעמים מעניין להתעמק עד לפרטי פרטים בליהוק הכל כך מדוקדק של האחים כהן בסרטיהם השונים. "האיש שלא היה שם" הוא מחווה מטרידה, מצחיקה ובלתי אפשרית לסרטי ה"פילם נואר" האמריקאים. אין שם המון משתתפים אך כל אחד שם – הדוור, הבנקאי וזה שעובר ברחוב ממול באוטו עם החלונות הסגורים – הוא שחקן שאתם מכירים. אד קריין (בילי בוב ת'ורנטון) הוא ספר שמסתבך בסחיטה ורצח, ובצירוף מקרים (או יותר נכון סדרה בלתי צפויה של צירופי מקרים) החשד נופל דווקא על אשתו הבוגדנית דוריס (פרנסס מק'דורמנד) והיא נעצרת ומעמדת למשפט. באחת הסצנות יושבים אד ועורך דינו מול דוריס בבית המעצר ומדברים על פרטי התיק, כאשר דוריס מתעצבנת לפתע על עצורה אחרת שיושבת לידה ומייבבת ופוקדת עליה לשתוק. הבחורה הבוכיה הזו היא ברוק סמית, בזה מסתכם תפקידה בסרט ואין ספק שהאחים ליהקו אותה לאחר מחקר מקיף. מרשים.