מרחב מוגן

בשישי האחרון התאספה קבוצת צעירים, רובם בלוגרים מנוסים, מחוץ ל"בית האופרה", שאינו בית ואינו אופרה, אלא קניון ורדרד-אפרפר על הטיילת של תל אביב. חמושים במצלמות ובמצב רוח טוב, שבתקופות כשלנו יכול לנבוע אך ורק משכרות או ממהפכנות, הם תיעדו את הבניין מאחוריו, מלפניו ומצדדיו.

שבועיים קודם לכן, בשבת של אמצע פברואר, טייל אחד מהם - צלם חובב בשם זיו מזרחי – בתל אביב וצילם להנאתו את נופיה הדיאלקטים. כשהגיע למגדל נתבקש על ידי מאבטח הבניין לחדול בו ממעשהו, שכן צילום הבניין אסור בהחלט. למחרת התקשר מזרחי למשרדי חברת "אלרוב" (שבבעלות אלברט אקירוב) וביקש לקבל הסבר לתביעתו של המאבטח. נציגת החברה ענתה שאכן, כל צילום של הבניין, מבפנים או מבחוץ, חובבני או מקצועי, טעון אישור מראש ובפקס, שכן הוא מהווה פגיעה בזכויות היוצרים של מתכנני ומבצעי הבניין.

בדיקה של לשון החוק העלתה כי "שידור, או העתקה בדרך של צילום, ציור, שרטוט או תיאור חזותי דומה, של יצירה אדריכלית, יצירת פיסול או יצירת אמנות שימושית, מותרים אם היצירה ממוקמת בקביעות במקום ציבורי". כלומר, מותר לצלם, אם ניתן להוכיח שהבניין נמצא שם בקביעות ושמדובר במקום ציבורי. לעומת זאת, מבנה המוקם זמנית לצורך – וזו רק דוגמא – יריד מסחרי כלשהו או שידור טלוויזיוני מיוחד – אסור.

כמה עשרות קילומטרים מקו החוף של תל אביב, מציעה קבוצת צעירים אחרת שירות מעניין: גולשים שנכנסים לאתר הזה: http://www.sendamessage.nl/ (קישור למטה) יכולים להזמין ריסוס של מסר על חומת ההפרדה. פלסטינים נחושים – משתפי פעולה עם הולנדים שיזמו את השירות - ירססו את המסר עבור המזמינים וישלחו להם תמונות של הכיתוב. המטרה, מעבר לגיוס הכספים, היא הנכחה של מסרים אישיים במקום שמסמל אולי יותר מכל את אטימותה של הפוליטיקה לחיים. יש להם 620 ק"מ של חומה - זה מקום להרבה גרפיטי.

שני הסיפורים לכאורה אינם קשורים זה לזה, אבל נקודות ההשקה ביניהן טוות סיפור: בשני המקרים מדובר בהתאגדויות אינטרנטיות המובילות לפעולה בעולם הפיזי. מחאה קטנה, באמצעים "אמנותיים" (צילום, גרפיטי) נגד שרירות החלוקה של המרחב. זה אולי ילדותי לצייר כך את התמונה: אנשים עם חליפות בונים מגדלים או חומות. אנשים בטי-שרטים אינם יכולים למנוע או להפיל את החומה והמגדל, אבל הם יכולים לרכוש לעצמם, או להחזיר לעצמם, בעלות על פיסות מרחב. האם המאבקים האלו מועילים? האם אינם מייצרים, בסופו של דבר, מעגל סימביוטי נוח, בו החליפות ממשיכות לבנות והטי-שרטים ממשיכים לשחק באמנות? האם "העלאת המודעות" – והמודעות עולה, עולה וגואה על גלי הגוגל – תייצר בסופו של דבר פעולה ממשית רלוונטית? לי נראה שכן, אבל אני בן אדם אופטימי.