הכלב האנדלוסי אוכל בונזו?

המציאות סוריאליסטית יותר מכל סרט. כשאנחנו מוצאים את עצמנו בוהים שעות מול מסך ירוק, כשמגדלים קורסים גורמים לכל סרט פעולה עתיר אפקטים להיראות כמו הגירסה הישנה לקינג קונג, כשחבורת גברים מזוקנים שנראים כמו ניצבים מהפקה של מנחם גולן על סיפורי התנ"ך מצליחים להוציא את העולם משלוותו, זה בדיוק הזמן לרטרוספקטיבה של סרטי לואי בונואל.

אם העולם ימשיך להתקיים עד סוף אוקטובר, הסינמטקים בתל אביב בירושלים ובחיפה יקרינו במשך החודש את מיטב סרטיו. לראות את הדברים לרגע דרך העיניים שלו זו דרך לא רעה להתמודד עם המציאות המעיקה.

בונואל אחראי לסרט הסוריאליסטי הראשון, יחד עם הצייר סלבאדור דאלי. "הכלב האנדלוסי" (1928) הוא אולי הסרט המפורסם ביותר שלו, אך הוא לא משקף את שאר סרטיו. שנים אחרי כן המשיכו המבקרים לכנות את בונואל "במאי סוריאליסטי", מה שעיצבן אותו מאוד. הוא ראה בעצמו פשוט במאי, והתכחש לסוריאליזם כמו שהתנגד לכל תיוג וסיווג.

הוא אולי התכחש, אבל כנראה שאין מילה אחרת לתאר את התערובת המוזרה הזאת של מציאות ופנטזיה. ככל שרואים יותר סרטים שלו נהנים מהם יותר. תמיד תמצאו שם אנשי דת מושחתים שמבצעים טקסים דתיים ריקים מתוכן, בורגנים עם מוסר כפול שחוזרים על טקסים חברתיים ללא משמעות, נשים חסודות עם סטיות מיניות, גברים מזדקנים שמפתים צעירות, טרוריסטים שמפוצצים מטעני חבלה ולא משיגים בכך כלום, רוצחים סדרתיים סנטימנטליים, ושוטרים מטופשים שיותר חשוב להם לצחצח נעליים מאשר לתפוס פושעים.

אין לבונואל מסר חברתי חד משמעי - הוא מלגלג על כולם בחן. אין צודקים וטועים, טובים או רעים. קפיטליסטים ומהפכנים, בורגנים ועניים, פושעים ואנשי חוק, כולם מקבלים טיפול דומה. כולם שבויים בעולם אבסורדי בו הטקסים הדתיים, הבורגניים והמיניים מתערבבים, ובו אפשר לעצור את עלילת הסרט פתאום, רק כדי לספר חלום.

את הסרטים הכי מדהימים שלו עשה בונואל רק אחרי גיל 50. ככל שהזדקן הם הפכו יותר הזויים, ציניים ומבריקים. "רוח החופש" (1974), למשל, הוא סרט שהקדים את זמנו בעשרים שנה. המבנה המיוחד שלו - שרשרת עלילות מקריות שמשתלבות ביניהן - שבר את כל המוסכמות הדרמטיות על עלילה בקולנוע והצליח לבלבל צופים ומבקרים. רוברט אלטמן חזר על הטריק העלילתי הזה שנים אחרי כן ב"תמונות קצרות", אבל עם הרבה פחות טירוף.

בין הסרטים הידועים יותר, מומלץ לראות את "יפהפיית היום" עם קתרין דנב – על בורגנית עשירה וקרירה שמוצאת סיפוק בהשפלה והופכת לזונה, את "וירידיאנה" – על נזירה חסודה שרוצה להשפיע חסד וצניעות על סביבתה אך משיגה את ההפך, את "המלאך המשמיד" - על מסיבת שחיתות בה אף אחד מהנוכחים לא מצליח לעזוב וללכת הביתה, את "תשוקה אפלה", על בחורה צעירה שמשגעת זקן חרמן, ואת "סוד הקסם הבורגני" - על חבורת סוחרי סמים עשירים ושגריר של רפובליקה קיקיונית שמתיישבים לארוחות אבל אף פעם לא מספיקים לגעת באוכל. לבורגנים של בונואל יש מוסר כפול טיפוסי: הם תומכים בסמים ובטרור בעקיפין, כשאלו פועלים לטובתם, אבל מגנים אותם בפומבי כשהם עצמם הנפגעים.

זו הזדמנות טובה לראות גם כמה מהסרטים המוקדמים והפחות ידועים מהתקופה המקסיקנית של בונואל, כמו "אנקת גבהים" על פי ספרה של אמילי ברונטה ו"סימון מהמדבר", המבוסס על נושא של לורקה.

כדאי לשים לב - חלק מהסרטים מתורגמים רק לאנגלית. הפרטים מצוינים בחוברת הסינמטק.