נאלצתי לצפות בטקס אנשי השנה (או, ההום קאמינג של יצפאן) שהתקיים אתמול בערב בערוץ 2. היה זה מפגן של נלעגות, טעם רע וחוסר בושה, שמילא בהצלחה את תפקידו להגדיר את ההוויה הישראלית שאנחנו אוהבים, ולפי כל כללי הטקס. ערוץ 2 הוכיח דייקנות שוויצרית, וכך הערב שהיה אמור להתחיל בשעה שמונה ועשרים נדחה אחר כבוד לשעה שמונה וארבעים, זאת בשל ההתפתחויות הבטחוניות הצפויות. החדשות, שקיבלו עשרים דקות ביציאה, אפשרו עוד קצת טחינה של מילים ריקות וידועות שתפקידן היה להראות לנו שאנחנו עדיין עם מסוקס ובסכנת הכחדה, שאפילו את טקס אנשי השנה של קשת מאחרים לו בגלל המצב.
הטקס נפתח בחיקויים שופכים ונפלאים של יצפאן, שהמשיכו לאורך כל הדרך במה שבשום נסיבות לא היה יכול להיחשד כעוד קצת פרומו לעונה החדשה שלו בערוץ 3. מונולוג בדיחות שובר שיאים ברמתו וריאקשן של סנדי ואקי מתחבקים בקהל נתנו את האות לפצוח במחרוזת שירים עם להקת עדן. יצפאן הנעים זמירות, וקהל הסלבריטאים ליווה אותו בעונג.
מיכל זוארץ המדהימה הגישה את פרס הקולנוע לאקי אבני על תפקידו בסרט "ההסדר". כאשר הקריא הקריין את שמות המועמדים ופועלם, למדתי לראשונה כי הכוונה הגלומה ב"איש השנה בקולנוע" היא "שחקן השנה בקולנוע". כאן לא מדברים על מפיקים, במאים או תסריטאים. בעולם של ערוץ 2 מחלקים פרסים רק למי ששייך, רק למי שהוא חלק מהערוץ. אקי מצדו רשם נאום ספונטני שלא הסגיר את זה שהוא ידע שהוא הולך לזכות. לא נרשמו קריאות "קן יו פיל דה וייב". מ-א-כ-ז-ב!
את פרס איש השנה במוזיקה הגיש שמעון פרנס לשרית חדד הצבועה לאדום, שהודתה לבורא עולם ולאבי גואטה, ומיד התפנתה לבצע שיר מרגש. בכך אין שום דבר תמוה. הזכייה, כמו בכל הקטגוריות, הרי לא היתה ידועה מראש. בכלל, שרית חדד היתה אמורה לבצע שיר אחרי פרסום הזוכים במוזיקה אפילו אם, נניח, שלומי שבן היה לוקח. מסקנתי היא ששרית כל כך שמחה אחרי הזכייה שלה, שהיא פשוט החליטה לאלתר את השיר. הסאונד המוזר של ה"תודה" שפלטה חדד בסוף השיר כלל לא הסגיר את העובדה ששנייה קודם היה כאן פלייבק של הלייף.
רגע של רצינות הבליח כאשר פרס השנה בתיאטרון הוקדש לדודו דותן ויוסי ידין שהלכו לעולמם השנה. הפרס, שנראה היה לגמרי לא קשור לעולם הזה, הוענק על ידי חנה מרון למוני מושונוב. אם להיות קטנוניים, ומבלי להוריד מערכו של מושונוב הקונצנזוסאי, אפשר אולי לשאול אם הפרס היה יכול להינתן לדמות אחרת מהתיאטרון, שמוכרת פחות בעולם ההרמטי של ערוץ 2 (נניח ג'וליאנו מר). טל ברמן הגיש את הפרס של הרדיו לסאטיריקנים שי גולדשטיין ודרור רפאלי, גם הם לא בדיוק חייזרים בערוץ.
אחד מרגעי השיא של הערב היה כשארז טל נתן נאום הזוי, שהתחיל איפשהו אצל הכלב שלו (הנה ארז טל הנונסנסי) והסתיים פתאום בהצהרה שקבעה בנחרצות כי הוצאת הטלוויזיה מהבית שקולה להסתגרות בחדר חשוך. ארז טל (אורסון וולס קטן עליך אחי) הרביץ בי את תורתו תוך כדי שימוש מאיים באנלוגיה של חבר שלו שחוזר בתשובה, מה שהפחיד אותי נורא. אני לעולם לא אחיה בלי טלוויזיה ארז! הרייטינג שלך אצלי מובטח! ואתה גם אדם טוב!
הקריין שהקריא את שמות המועמדים לפרס איש השנה בטלוויזיה ציין בקצרה את פועלם השנה, וכך זכינו לשמוע את המשפט: "אהוד יערי - עבר השנה לערוץ 2 והפליא לנתח אירועים סוערים". האיש ש"מילא שלל דמויות והציג כשרון חיקוי נדיר", ושגם בדרך מקרה הנחה את הטקס, היה זה שזכה בפרס. זה היה בערך שיא בכל מה שקשור לדרך התנהלותו של ערוץ 2 והיחצנות ההדדית שמתדלקת אותו - ודווקא בשל הדוגריות שבעניין. אף אחד לא התבייש, כי לא היה במה להתבייש ולא היה מה להסתיר. כולם יודעים את החוקים, וכולם יודעים שזה מלוכלך לעשות פרומו על ידי הנחיית טקס תוך כדי זכייה בו ולכן זה לגמרי חוקי ולגמרי לא מלוכלך.
פרס הוקרה מיוחד על מפעל חיים הוענק ל"פזמונאי של המדינה" - אתם חושבים שהוא צובע? - אהוד מנור, הלא הוא הגירסה שלנו לאלטון ג'ון. את הפרס הגיש לו בועז שרעבי בתפקיד דני דה ויטו, שהצליח בסופו של דבר לקרוא את מה שכתבו לו על הכרטיסיה. אהוד מצידו עשה כמה עיוותים של בכי ואז הציג מפגן של חיבוקים עם שרעבי ויצפאן ("בוא הנה!"), תוך כדי מלמול: "בואו נקווה שבשנה הבאה יהיה עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה בשנה הבאה!". הפסלון נראה כמו בקבוק מים מינרליים.
אורנה דץ, האישיות עמה אני נוהג להתייעץ כשזה מגיע לאופנה, הפתיעה והרימה את הערב לגבהים חדשים (לפחות מבחינתו של רוביק רוזנטל) כשאמרה "והפרס הולך ל...", ומיד תיקנה ל"הזוכה היא". את פרס איש השנה באופנה (כלומר דוגמנית השנה) היא הגישה לבר רפאלי, שאמרה מפריז שהיא "כל כך היתה רוצה להיות איתכם בערב המרגש הזה".
אחר כך ראינו שר ספורט מכהן וקריינית טלוויזיה מגישים יחדיו פרס בטלוויזיה. פשוט נהדר. על כל פנים, מירי נבו ומתן "הזמיר" וילנאי הכריזו שאיש השנה בספורט הוא מכבי ת"א. לא הרבה עבר עד שזכינו לביצוע מאלף של שיר מתוך אלבומה החדש והמצופה של הבוי בנד המוערכת והמעורבת שלנו - להקת עדן. אם במקרה לא צפיתם בטקס ואתם מתקשים להירדם מחוסר אינפורמציה, היה זה משהו בסגנון אתניקס של לפני שמונה שנים, משולב עם צעדי ריקוד אופנתיים.
הפרס האחרון, החשוב והמגוחך ביותר בטקס - פרס איש השנה בפוליטיקה של העולם שהוא ערוץ 2 -הוענק לאריאל שרון על ידי יצפאן מחופש למובארק.
כן ארז. אין בעיה ארז
10.10.2001 / 10:56