הדון הסליחות

ויאמר מגיב מס' 16 עודד: "כמה שטחי העיסוק בפרשת המאה-שלושים אלף של נתניהו. 'חובת שקיפות', 'כללי אתיקה', 'המדינה לא הוציאה שקל', מימון זר, 'מימנתי מכיסי הפרטי'. זה מה שחשוב?? חשובה העובדה שאדם המתיימר להיות ראש ממשלה בישראל לא מבין בכלל ,שדוגמא אישית היא הלחם והחמאה של התפקיד. אף אחד לא ערער על עצם הנסיעה וחשיבות ההסברה של נתניהו בכל מקום שהוא נדרש שם. אך איך ייתכן שבזמן שישראל רותחת ופגזים-טילים נופלים על עריה, מרשים לעצמם בני הזוג נתניהו לבקר בתאטרון אנגלי מובחר, לאכול במסעדות יוקרה ראוותניות ולבזבז באופן כללי סכומים, שרק עשירים יכולים להרשות לעצמם??? כיצד ייתכן ששר אוצר לשעבר, שגזר גזירות כלכליות קשות על הציבור קשה-היום כדי לקצץ בתקציב במדינה, מעז להוציא סכומי עתק כאלה בכלל? דוגמא אישית, נתניהו? שמעת על זה? על כל הקולגות שמגינות עליו אין לי אלא לשפוך קיטונות של בוז'; 'מה, אתה רוצה שהוא יארח את אורחיו המכובדים באיזה מוטל??' הם שואלים בשיא החוצפה.

כאילו יש או מוטל או מלון ב-12 אלף ש"ח ליום. כאילו יש או פיצרייה או מסעדה ב-1500 ש"ח למנה. כאילו יש ספר ב-300 ש"ח או ב-2500 ש"ח. כאילו יש בר ב-20 פאונד או ב-500 פאונד. מה זה צריך להיות והמגעיל בכל הסיפור הוא, שנתניהו כלל לא מבין את חומרת המעשה, שהרי הוא 'לא עלה למדינה שקל'. זהו נתניהו. זהו אורח חייו. זוהי צורת ההסתכלות שלו על העולם - קודם אהיה ראש ממשלה ואחר כך 'אעלה את שכר המינימום ל-4300 ש"ח '. שקרן, פופוליסט, נהנתן שמפזר הבטחות וחיוכים ואין לו אף תכונה אחת שמכשירה אותו להיות מנהיג לעם החולה הזה. לצערי הגדול, עם ישראל נראה לי כל כך אידיוטי היום, שהוא כנראה ייבחר בכל זאת. סיפור האטד חוזר על עצמו" (וויינט, תגובות)

לשמחתו של המגיב עודד, שבועות מספר לפני פרסום תגובתו בענין דולצ'ה וגבאנה נתניהו, כבר ענה לו מיכה אודנהיימר במאמר שפורסם במגזין "ארץ אחרת": "מדוע הסתפק דוד בן-גוריון בצריף בשדה-בוקר, ומנחם בגין בדירה צנועה בתל-אביב, בעוד מנהיגינו הנוכחיים מתגוררים בדירות פאר? אינני סבור שהתשובה נעוצה בהכרח בעובדה, שמנהיגים ישראלים כמו אהוד ברק ובנימין נתניהו, למשל, הם בהכרח יותר תאבי-בצע מבן-גוריון, או חדורי רוח של הקרבה עצמית פחות מבגין. ככלות הכול, המדובר הוא באנשים שסיכנו את חייהם יותר מפעם אחת כדי להציל אחרים. לא, ברק רוצה לגור במגדלי אקירוב ובנימין נתניהו בווילה בקיסריה מאותה סיבה בדיוק שבגין ובן-גוריון גרו היכן שגרו: כדי שיוכלו לומר, 'בתוך עמי אנוכי יושב'. בגין ובן-גוריון ראו בעצמם מנהיגים אותנטיים של המוני הישראלים, המשתייכים למעמד הכלכלי הבינוני-הנמוך. מי שביקש להנהיג את הציבור הזה במסגרת של חברה דמוקרטית היה עליו, באופן סמלי לפחות, לנהל אורח-חיים דומה לזה של קהל בוחריו.

"המנהיג הישראלי של ימינו, מן הדגם שמייצגים ברק ונתניהו, תופש את הקולקטיב שלו תפישה יותר צרה, וכולל בתוכו אותם ישראלים שיש להם כסף , ולפיכך גם השפעה. לאחר השתלטותם של אינטרסים עסקיים על נתחים גדלים והולכים של מה שנחשב פעם כתחום ציבורי, לטובת אינטרסים פרטיים, החלו מנהיגינו הפוליטיים להתייחס לעשירים בתור קהל הבוחרים האמיתי היחיד שלהם, השותפים האמיתיים היחידים לדמוקרטיה הישראלית. אם כן, מדוע לא להפוך את מגדלי אקירוב ואת קיסריה לשדה-בוקר החדש? "

עודד מחפש "דוגמא אישית" אצל מנהיגיו. הוא סבור, ובצדק, שהוא שייך לאלו המאשימים את האטד - השיח שלא ניתן לחסות בצילו, שיכולתו היחידה היא לכלות באש גם את הטובים והזקופים ממנו - בכך שחפץ בשלטון. אך משל האטד, למי שבדיוק זיפזפ ל"דוגמניות", אינו מפנה אצבע מאשימה רק לכיוונו של השיח הדליק ותאב השררה, אלא גם לכיוון העצים האהבלים שביקשו להמליכו, ולא לחצו יותר על עצי הפרי המניבים. עצי הפרי, מצידם, התנהגו בדיוק כמו שאפלטון מצפה מהפילוסופים-שליטים שלו, כלומר, סירבו לשלטון מתוך ענווה ומתוך מחשבה שיש להם דברים יותר טובים לעשות מאשר לנהל פה את העניינים. הפילוסופים אמורים להיות הדובדבן שבקצפת מעמד-השומרים, מעמד המוותר על רכוש פרטי, כי רכוש מביא להטיה בשיקול הדעת - אם לחזור לביבי בתיאטרון האנגלי.

במבולקת נתניהו הגדיל לעשות בשקל חבר הכנסת יואל חסון, שקריאתו לפתיחה בחקירה הובאה לידיעתי באדיבות האתר העונה לשם "יאללה-קדימה", שאלמלא היתה מדינתנו מדברת שתי השפות ואלמלא היתה מפלגת קדימה מקדמת ידועה של השפה הערבית ושל הערבים בכלל הייתי חושדת בשם זה שהוא סתם ניסיון כושל ועז מצח לאחלאיות ערסוואתית. וכך שנה חבר הכנסת חסון בפנייתו הפיוטית ליועמ"ש מזוז: "ההיסטוריה היהודית מכירה היטב את מסעותיו של בנימין מטודלה שגם הונצחו בספר 'מסעות בנימין', אך דומה שח"כ נתניהו שכלל עד מאד את יצר המסעות של אותו חוקר יהודי נודע, ו"מסעות בנימין מרחביה" מתאפיינים בתענוגות והוצאות בלתי נתפסות ובלתי מתקבלות על הדעת, אשר מעל כולם מרחפת השאלה המציקה מי בדיוק משלם עבורם." לא, לא ח"כ חסון. זו אינה השאלה המציקה. לא קראת את המגיב עודד? ברור שלא קראת, עסקת - עם ידידך וידידם של רבים י. מרציאנו - בלקדם את שילוט החוצות, שמצידו מקדם בדיוק את אורח החיים של הזוג נתניהו.

בעוד התקשורת והנבחרים עוסקים במנהלה, העם המטקבק, בתשלום או בזעם, מאזכר את "גאוות אדם תשפילנו" (משלי כ"ט כ"ג), את "הלחם והשעשועים" שהפילו את רומא, ולא אתמה אם זכר מי מהם גם את הבשורה על פי לוקאס: "מי שאיננו ישר במעט מזער גם בהרבה איננו ישר". כן, בטוקבקים אנחנו נותנים את המיטב, אך מה בסיילים? מה בדילים? מי בצאן ינהג? ויותר חשוב: במה ינהג את הצאן? האם הגיעו כבר דגמי 2009? האם זכותנו בכלל לדרוש מהגברת נתניהו להגיע לאירועים דיפלומטים בקוקו וסרפן בשעה שצופים אנו בפרסומות לסיר הבשר?

הנה, לקינוח שרשרת המזון הישראלית, זו שנגמרת במספרה של שרה, אבל מתחילה אצלנו בבית, מדרש נאה מתוך כתבתה של מיכל פלטי על תוכנית הריאליטי "המטבח": "עזרא קדם דרש שחומרי הגלם לא יהיו זולים ובכל ערב צילומים השתמשו בין השאר בדגי אינטיאס, לוקוסים, צלעות טלה, אוסובוקו, וכן בפסיונים ושלווים מגידולים פרטיים במסעדת 'מוסקט' במלון מצפה הימים ועגבניות אורגניות מגידולים מיוחדים בערבה. בכל ערב גם חולקו כ-80 בקבוקי יין לסועדים." בתוך עמם הם יושבים, אמנם במחלקה הראשונה, אבל בתוך עמם.