זה תמיד נשמע כמו רעיון נדוש לפרויקט פורים, שבוצע כבר אינספור פעמים. מישהו זורק איזו מילה על פרויקט קאברים, משחקים קצת בנדמה לי במשרד ועד הערב כבר שוכחים מכל הבלאגן. הפעם החלטנו לא לוותר. זה אולי רעיון משומש, אבל הוא מרים אווירה מאין כמותו. אז הנה הוא מגיע - טורניר הקאברים הגדול של וואלה! תרבות.
לפני שאתם מוחים על איזה קאברים כן ולא נכנסו (וזו זכותכם, אל תבינו אותנו לא נכון) רק רצינו שתדעו שכל אחד מ-16 השירים שנכנסו לטורניר הגיע לנצח. כולם גדולים מהחיים, ועל כולם היינו שמים כתר של מלכת אסתר אם רק היינו יכולים. הבעיה היא שטורניר הדחה הוא עניין אכזרי מאין כמותו. כל כך אכזרי אטילה ההוני לידו נראה כמו אטילה שומפלבי.
הנה רשימת שירים שלא נכנסו פנימה, אבל תאמינו לנו שגם להם מגיע מקום של כבוד בגן העדן לשירים מחודשים:
This Mortal Coil- song to the Siren/ קאבר לטים באקלי
Big star- Femme Fatal (וולווט אנדרגראונד)
Bauhaus- Ziggy Stardust (דייויד בואי)
Bruce Springsteen- Jersey Girl (טום ווייטס)
הפה והטלפיים "גבעת התחמושת" (קאבר להקת פיקוד מרכז)
מוניקה סקס- "שומר אריות" (קאבר יוסי אלפנט)
Frente- Bizarre Love Triangle (ניו אורדר)
Mark Lanegan- Carry Home (גאן קלאב)
Afghan whigs- Creep (טי.אל.סי)
Beck Everybody's Gotta Learn Sometimes (קורגיז)
Roxy music- Jealous Guy (ג'ון לנון)
Supergrass- Some Girls are Bigger than Others (הסמיתס)
אריק איינשטיין- "עץ הרימון" (קאבר הדודאים)
Low- Lord Can You Hear Me (ספייסמן 3)
נקמת הטרקטור - "שיר הרעות" (להקת הנח"ל)
Minimal compact - Immigrant Song (לד דפלין)
נעם רותם - חרב דמוקלס (לו ריד)
Married Monk- Sea Change (רוברט וויאט)
אביתר בנאי- ברוש (אריאל זילבר קאבר)
שכחנו משהו? אתם מוזמנים לעזור לנו להיזכר. ונעבור למוקדמות - הקרב על "הללויה" של לאונרד כהן - ג'ון קייל נגד ג'ף באקלי. הכינו את הממחטות.
* ג'ון קייל - "הללויה" *
מבצע מקורי: לאונרד כהן
יצא ב: "Fragments of a Rainy Season", 1991
עוד בוואלה!
* ג'ף באקלי "הללויה" *
מבצע מקורי: לאונרד כהן
יצא ב: "גרייס", 1995
עוד בוואלה!
* דבר השופטים *
בין כל משחקי הדרבי השונים, קשה למצוא מוצדק מהקרב על "הללויה". שני מתמודדים כבדי משקל, האחד גיבור אלטרנטיבה מבריק ומופרע והשני היה אמור להגיע לשם אחרי אלבום אחד אהוב ומצליח. שניהם אימצו את אחד הטקסטים המופלאים בשפה האנגלית, פיצוץ אינטלקטואלי למפגש בין דת, סקס וארספואטיקה. מעניין שדווקא שני מבצעים בעלי קול גבוה בחרו לשחק עם קולו הנמוך ולכן האלוהי של כהן. אולי זה בגלל צעקת המנטרה שמזמין הטקסט, אולי זה בגלל הצורך לבכות בסופו ולא להסתפק באנטיפתיות של כהן. קייל מצליח במשימה הזו באופן שגורם לאנשים לחפש חום ואהבה אפילו בשטיח. הביצוע שלו, על הפסנתר שהוא כחומר בידיו היוצרות, הוא צעד אחד לפני המוות והפגישה עם האקורד האלוהי של דויד. ג'ף באקלי לעומת זאת, הוא אגדה מייבבת שהמציאו ילדי ניינטיז, מבצע מוכשר ובעיקר ילד יפה, שספק אם מותו לא הביא להערכת יתר לביצועיו, גם לשיר הנ"ל. ואם זה לא מספיק, "הללויה" של באקלי נבחר ע"י גלגל"צ כשיר שיחתום את השעה אחת עד שתיים בלילה בכל מוצאי שבת. אם זו לא סיבה לשנוא שיר, אינני יודע מה כן.