נו, ההוא מהזה: וינסנט סקיאוולי

וינסנט סקיאוולי, האיש עם העיניים העצובות שהוזכר - תאמינו או לא - כבר במדור הראשון של "נו, ההוא מהזה", נולד בניו יורק בשנת 1948, למד בתיכון בברוקלין והמשיך לאוניברסיטת ניו יורק. לאחר ליהוקו לסרט "קן הקוקיה" התפתח רומן גדול בינו לבין הבמאי מילוש פורמן, שחזר והשתמש בכישוריו של וינס גם ב"אמדאוס", "הפיתוים האחרונים של ואלמונט", "לארי פלינט - האיש והסקנדל" ו"איש על הירח". בגלל עינייו הנפולות, השקיות מתחתן והתסרוקת האופינית לו, קל לזהות את סקיאוולי משלל תכניות טלוויזיה בהן השתתף, כגון "מאטלוק", "קגני ולייסי", "מק'גיוור", "מיאמי וייס", "דארמה וגרג" ואפילו "באפי ציידת הערפדים". לסקיאוולי שלושה ספרי בישול (אחד מהם זכה בפרס) ואני זוכר שראיתי אותו פעם אופה בטלוויזיה פאי שקדים מהמושקעים שנתקלתי בהם, אולם מאז לא הצלחתי למצוא את אותו קטע. נוכל להיזכר בסקיאוולי מסרטים כגון: "רבי אברהם במערב הפרוע", "משמרת לילה", "אדון האשליות", "ג'יימס בונד - מחר לנצח", "שועל המדבר" ו"מסע אל החלום". טווח התפקידים שלו נע בין המוזר הרע, דרך המוזר האפאתי ועד למוזר המגניב, אבל הוא תמיד נשאר מוזר. בשנת 2005 נפטר סקיאוולי מסרטן, והנה ארבעה סרטים בהשתתפותו:

כבר בשבוע שעבר, כשפינתנו עסקה בטיילור נגרון, נזכרתי שאני צריך לבדוק שוב את קומדיית האייטיז הפרועה, ואכן - לא התאכזבתי. כזכור, ליין (ג'ון קיוזאק) ננטש על ידי חברתו האינטרסנטית בת', ומנסה (דרך סקי תחרותי) לזכות שוב באהבתה. את מר קרבר (סקיאוולי) המורה לגיאומטריה, נפגוש יחסית בהתחלה, תוך כדי הסברת משפט מתמטי (בלתי אפשרי בעליל) שהוא יפנה לחברי הכיתה שמשום מה כל כך מאוהבים בו ואשכרה נראים כאילו הם יודעים על מה הוא לעזאזל מדבר. גם מר קרבר (כמו רוב הדמויות המשניות מאוד בסרט) לא יוותר על ההזדמנות לשאול את ליין אודות יחסיו (או חוסר יחסיו) עם בת', משום שגם הוא מאוד היה רוצה לצאת איתה.

כעת, שהג'וקר כבר לא פונקציה, באטמן (מייקל קיטון) מוצא עצמו (בין היתר) מול הפינגוין (דני דה-ויטו), יצור גרוטסקי ואכזר שגדל בביבים של גות'אם ומחפש, יש להניח, סוג כלשהו של נקמה. למרות מראהו הפינגווין הוא יצור תככן, ובעזרת שלדים בארונו של העסקן המושחת אך המשפיע מקס שרק (כריסטופר ווקן) מריץ את עצמו לראשות העירייה. וינסנט סקיאוולי הוא "טוחן האיברים", יד ימינו (עד שלב מסוים) של הפינגווין, זה שיודע שבשביל להשיג לבוס שלו מעמד בעיר צריך לדבר עם שרק ולא עם ראש העיר המכהן. כיוון שחבורת הפינגווין הגיחה מן הביוב בהתחלה (ומדובר אחרי הכל בסרט של טים ברטון) הם מאופרים בכבדות. את סקיאוולי יהיה לא פשוט לזהות, וטוחן האיברים הוא לא דמות נורא מקורית, הוא מבצע אותו היטב.

מק'מרפי (ג'ק ניקולסון) מזייף, ככל הנראה, את מחלת הנפש שלו. הוא תכנן על "שרות קל" בבית המשוגעים בו הוא מאושפז, אולם הוא לא הכיר את האחות ראצ'ד (לואיז פלטשר) שמעדיפה ליישם את גישת ההפרד ומשול על הפסיכים שלה. כאשר מק'מרפי מגלה להפתעתו שרובם המכריע של חבריו מאושפזים על ידי עצמם, הוא מחליט לקחת אותם ליום כיף, שיגמר פחות טוב. בין אותם חברים פסיכוטיים נוכל למצוא את מרטיני (דני דה-ויטו) המפוחד, את הצ'יף הענק ברומדן (וויל סאמפסון) ואת טייבר (כריסטופר לויד) הכעוס. לפרדריקסון (סקיאולי), אין ממש אפיון חוץ מזה שהוא קוקו. הוא פשוט עומד שם רוב הסרט ומסתכל עם העיניים שלו המשוגעות, אבל וואלה, זה עדיין הספיק בשביל להפוך את הדמות שלו שם לאחד התפקידים הכי זכורים שלו, אולי רק מלבד התפקיד הבא:

סאם וויט (פטריק סוויזי) הולך לתומו עם חברתו מולי (דמי מור) בסמטה מפוקפקת, ולהפתעתו נשדד, נדקר ומת. העניין הוא, שמבחינתו זה אומר שהוא ממשיך לחיות כרגיל, חוץ מהעובדה שהוא לא יכול לגעת בכלום (כלומר עובר דרך דלתות וכאלה) ואף אחד לא שומע או רואה אותו, מלבד המדיום אודה מיי בראון (וופי גולדברג) שגם מתוודה בשלב מסוים שעד כה היא לא ממש תקשרה עם רוחות. מבולבל, אך עם נתונים טובים לריגול קרוב, חושף אט אט סאם את הפרטים המזעזעים מאחורי מותו הלכאורה מקרי ומגלה שגם חברתו מולי בסכנה. סאם יחזור לשד המפחיד מהרכבת התחתית (סקיאוולי) שיכול להזיז חפצים של אנשים חיים, וידרוש ממנו בפטריק סוויזיות ללמד אותו גם. מאוחר יותר (כאשר סאם יתחיל להתמקצע) נלמד על עברו המפוקפק של אותו הרוג ויחסי האהבה/שנאה שלו עם אותה רכבת תחתית. "ההוא שמלמד את פטריק סוויזי לגעת" הוא תפקיד ענק בסרט נחמד והוא כאמור יצוץ בין הסרטים הראשונים (אם בכלל) שנצמיד לסקיאוולי ברגע שתישאל השאלה "איפה הוא שיחק זה?"