היי בנטורל: משטרת ישראל

אחר הצהריים תל אביביים בהם כל אחד נראה עסוק בענייניו, מהימים האלו שהולכים ומסתכלים על עצים, על בחורות עם אופניים, יושבים על ספסל עם איזה בקבוק סודה, חושבים על להתקשר להורים סוף סוף, מין יום נינוח כזה. אני הולך ברחוב מגנוב בלב העיר, מרגיש נוסטלגי קצת, אולי זה בגלל דוראן דוראן, שהורדתי לאייפוד; אולי זה בגלל שחזרתי להיפגש עם מישהי שהיה לי איתה חיבור טוב לפני כמה שנים; על בטוח בגלל שהכל פנאן. אתה מרגיש את הרעד, עם הריח הזה של האביב, שמשהו הולך לך בחיים. עד כדי שאתה מחייך לדוסים שמסתכלים עליך, לא מסופר, זיפים של שבועיים בשביל הפאסון, שר בקולי קולות על אחת שפעם קראו לה ריו והיא רוקדת על החול, לפני עשר דקות קיבלת וואחד מציצה, הגמרת טוב טוב בחורה שיודעת ואוהבת להגיד את זה בקול רם, עבודה שרצית הפכה למציאות, ואתה אוטוטו סוגר 5 חודשים של ניקיון נרקוטי. אחח, צחי צחי, מה כבר יכול לקרות לך?

אז זהו, שבעיר כמו תל אביב, בימים כאלו, לשוטרים, אפעס, אין יותר מדי עבודה. כי כמה דוחות תנועה אפשר לרשום בצומת עירוני שמנמנם את שנת אחר הצהריים שלו. אז מה עושים שוטרים? מעבירים את הזמן. ואיך הם עושים את זה מבלי לשנן את המנטרה "שים הרבה חומוס, צ'יפס, קצת כרוב לבן, אבל קצת, ותוריד טחינה בלמעלה"? הם מציקים לאנשים. סתם אנשים. אנשים כמוני למשל, שהולכים מולם ברחוב, מתריסים את שמחת חייהם, מצהילים את סביבתם הקרובה, מרגישים טוב עם עצמם, מועילים. ראבק, רק לפני שבועיים שילמתי יופי של בוכטה למדינה, שחלק זעום ממנה משלם על זמנם של הבחורים הטובים בכחול.

והכל משתנה בשנייה כמובן. מבט. לא יעזור עד כמה סחי אני עכשיו או אמשיך להיות, אני לא יכול להסתכל על שוטר, כל שכן שוטרת, מבלי לחוש את מה שמישל פיקולי העביר בצורה מושלמת בעוד סרט של גודאר - הבוז. (זה בשביל הטוקבקיסט האליטיסט מהשבוע שעבר. יו, יש גם סטלנים מהגל החדש. שרואים סרטים ואפילו זוכרים משהו מהם, יא סחי מעפן).

הבוז לשוטרים מגיע אצלי רחוק, עוד כשהייתי מה שפעם קראו טיפשעשרה. עם השנים לא הפכתי לחכם יותר, אבל בנוגע לשוטרים למדתי שיעור חשוב מאד - לא צריך פאקינג לפחד מהם. בפחדו של האזרח טמון עיקר כוחם. באימה שהם לכאורה מזרים סביבם, עם המדים (דווקא מת על טורקיז), הווקי טוקי, האקדח וכמובן הכובע המגוחך שמשווה להם מין קול כזה, קול מעצבן של שוטרים. אותו אחד החליף איתי מבט מהיר, אני כנראה סיננתי משהו בעודי מסיט את מבטי בשאט נפש, ופתאום מבעד לסיימון לה בון אני שומע צעקות "בוא, בוא לפה", המלוות בתנועות ידיים שחדרו למרחב שלי גם מעבר לכביש. בא, בא, אני אומר לעצמי ומתוך אינסטינקט אני שולח יד לכיס, ובעודי חוצה את הכביש - לאט, בטח לאט, כמו פאקינג דובי דוברמן - אני נזכר שוואלה, איזה כיף שאפשר להתפנן על הקוף, כי בלטה נקי מכל רבב ומכל פירור של חשד. אפילו אם יבואו אלי הביתה לא ימצאו משהו שצחות לשוני לא תצליח לחלצני ממנו. בקיצור, מבט לימין, לשמאל ושוב לימין ואני, רעב כמו זאב, מגיע לניידת שם מחכה לי, חסר סבלנות כמו אליוט נס, אדון שוטר.

"תעודה מזהה" אני מצליח לשמוע לאחר שהורדתי רק אוזנייה אחת ושולח יד, מחייך כמו שרק מישהו שמחזיק את ששי גז בספיד דייל יכול ומוציא לו רישיון נהיגה. "במטותא ממך הר שוטר, אפשר לדעת בעבור מה מעכבים אותי פה ביום בו השמש דוחקת באזרחי מדינת ישראל לצאת ולשוח ברחובות עירם ולהיטיב עם ליבם וסביבתם?". אני אוהב להפיל על שוטרים מילים מסובכות ברצף ובקול נמוך, זה גורם להם להתאמץ יותר בעבודה שלהם. "בדיקה שגרתית" הוא עונה לי לאחר כמה שניות של מבוכה ומבטים מכווצי גבות מחוברות. אני מביט ולידי עומד לו שפוף קומה עמיתי, קבצן עירוני ידוע, מרוט לבוש, צחנתו עולה על הווליום בווקי טוקי והזיפים שלו הרבה יותר מרשימים משלי, אבל ממש. "אני רואה כי הנני מצוי בחברה טובה", אני אומר לו, "עשה את מה שצריך לעשות כדי לגרום לאזרחים להרגיש בטוחים בעירם, אדוני השוטר", אני משלח את החלאה לבדוק עלי במסוף, אני בטוח שהוא לא ימצא שם כלום. לפחות לא משהו מהשנה האחרונה. כי בלטה, וגם אחרי יותר מחמש עשרה שנות צריכת סמים אינטנסיבית, מגוונת ולפעמים בלתי הגיונית בפליליותה, לא נתן להם ראייה מוצקת להתקרב אלי בסנטימטר. אין סיכוי. גם כשהיו עלי מספר גרמים שיכולים בקלות להיחשד כסחר יצאתי מזה רק בעזרת הג'וני קוקרן הפרטי שלי - פרצוף של ילד טוב, לא מראה פחד, והכי חשוב - לא לשקר. לדעת לעשות את המתמטיקה המהירה של מה יש לי להפסיד מול מה אני מרוויח. מתי להגיד "וואלה, אדוני השוטר, פאדיחה שלי", ולזרוק את הג'וינט על הרצפה, ומתי לטעון כי אין עליך כלום כאילו היה זה הדבר הראשון שאתה מתכוון אליו בחייך ועל הדרך לזרוק שמקור המילה השוטר הוא בפועל האכדי הקדום ש.ט.ר שמשמעו, מכל הפעולות שבעולם, דווקא לכתוב. מיסטר נייס סטייל. כשאומרים דברים נכון ונשמעים מספיק משוכנעים במה שאומרים גם שוטרים כעוסים (את אלו אגב הכי קל להוריד, פרטים בטורים הבאים) יתרצו וישלחו אותך ב-נו נו נו הביתה לטחון ג'ויינטים כמו מנייאק. אני בטוח שמי שעבר כזה דבר זוכר איזה כיף זה, הג'ויינט שאחרי, לאלו רמות שחרור הוא מביא אותך; מין הערצה עצמית שמשתווה רק לזו של סקארפייס כשאמר "הגידו שלום לידידי הקטן". אין דברים כאלו.

בזמן שהמנייק בודק, אני קורץ להומלס קריצת עידוד, ושולח הודעה לבחורה שממנה יצאתי בדיוק - "תראי מה עשית, תפסו אותי שוטרים על אובר דוז של אושר בגללך". כמובן שהוא נתן לי ללכת. בלי לבקש סליחה על הזמן והסבלנות שלי. כי הרי נגמרו כל מעשי הפשיעה כנגד קשישים, אין אונס ברחובות, ראש הממשלה שלנו נקי ללא רבב והנשיא לא זוכר מתי עמד לו בפעם האחרונה. בכלל, גם אין תאונות דרכים יותר, כולם עוצרים בעצור, באדום, וכולם מברכים אחד את השני לשלום בזמן שהם ממתינים בסבלנות לנהג מונית אדיב מאין כמוהו שעוזר לחבורה עליזה של זאטוטים לחצות בבטחה כביש סואן. מיותר לציין שאחרי כל זה המצב רוח שלך מתנדף כמו נפיחה באמצע סהרה - אף אחד לא שמע אז זה בטח לא קרה. אפילו ההודעה שלה, "הוא מקנא, בטח יש לו זין קטן", לא עזרה. שמרי את תפילתך לבוקר הבא.

ובכן, קוראים לי צחי בלטה, אני סחי אמיתי ואני מכריז מלחמה. לא על הסמים חלילה, אלא על שוטרים. או לפחות לבצע אאוטינג לחלק משוטרי ישראל, אלו עם יותר מיד זמן פנוי ביד. תנו לחיות, באמא שלכם, ותתחילו לעשות את העבודה שלכם ולא לצמצם את המנדט שאנו משלמים עליו בשאלה חודרנית ללא סיבה נראית לעין סטייל "מה יש לך בכיסים?", כשאתה בסך הכל הולך ברחוב, שר מאושר, מלא חיים, אוהב את הארץ הזו ואחרי דקה מקלל את האמ-אמא של המדינה. מדי פעם בטורים הבאים נגיד על זה משהו. ולאלו מהטוקביסטים שתהו עם הטור הזה חוקי או לא - להביע דעה במדינה שעוד מעט חוגגת שישים שנות דמוקרטיה עדיין חוקי, תסתכלו על פאקינג דו"ח המבקר ותראו איזה גוף קיבל הכי הרבה תלונות ממעסיקיו, אזרחי המדינה. בכל מקום עבודה אחר היו מעיפים אותו ואת אחותו על חצי מהפדיחות שמהמשטרה עושה, או יותר נכון לא עושה בנוגע להן מאומה.

אז מה יש לך בכיסים משטרת ישראל? ומאיפה יש לך את זה? איפה את שומרת את מה שאת תופסת? איפה יש שוטרים יחסית סבבה ואיפה מסתובבים חיות אדם נקמניות שרק כובע מבדילם מגדול הפושעים? בטורים הבאים, נדבר עוד על שוטרים, עד שאולי הם יפסיקו גם את המסיבה של בלטה.

* צחי בלטה הינו שם בדוי, השם המלא שמור במערכת