בכל זאת הם לא נחמדים

העונה החדשה של ערוץ 3 מביאה עלינו את הסיטקום החדש מבית היוצר של רובי דואניאס - "שחר". אני יודע שכולם כבר לא יכולים לחכות, אז כשירות בלעדי ללקוחות החברה אתמצת עבורכם את העניינים. בסצינה הפותחת את הסדרה אנו פוגשים את איתי שגב ואחותו הקטנה עדי בן ישראל בדירתם, בדיוק בזמן שהם עסוקים בלרדת אחת על השני בבדיחות מה-זה מצחיקות ומחוכמות. כמה סצינות אחר כך מגיחה לפתע אפי בן ישראל המפחידה בתור העובדת הסוציאלית שמאיימת לשלוח את האחות הקטנה לפנימיה. עוברת סצינה, ושני האחים כבר מחובקים ואוהבים, כי אז זה כבר מובן שההורים שלהם נהרגו בתאונת דרכים, אבל הם די בצ'יל לגבי זה, ושגב נורא רוצה להמשיך ולחיות עם אחותו, אבל לשם כך הוא חייב למצוא עבודה.

גיבורנו בוחר לחפש משרה פנויה במקצוע ההוראה, אולם למזלו הרע ולמזלם הטוב של הצופים, מתגלה מנהל בית הספר (אושיק לוי בתפקיד חייו) כטייס לשעבר, חולה פרסום, ומעל הכל - סקסיסט מניאק שמוכן לקבל רק מורות נקבות לספרות. ואז איתי שגב מתחפש לאשה וזוכה במשרה, ואנחנו זוכים בקונספט גאוני לסדרה. אה כן, גם יעל בר זוהר נמצאת שם, בתפקיד משנה של מורה למחול, מושא תשוקתו של שגב.

מעניין להשוות את הסדרה הכושלת הזו לפרויקט אחר ומוצלח שיצא תחת ידיו של דואניאס, הלא היא "שמש". ובכן, שתי הסדרות הללו מצטיינות בדיאלוגים ברמה של קריאת טקסט/מחוות עם הגבות, שתיהן מושפעות מתבנית העלילה הפזורה של פרקי הסדרה "סיינפלד", ושתיהן מציגות ומשמרות חלק מתפיסת ההומור הישראלי שקנה את עולמו בתקופת ה"קומדי סטור" (לא במקרה נלקחו יוצאי התוכנית המיתולוגית לתפקידים ראשיים בסדרות).

אולם דבר אחד מהותי מבדיל בין שתי הסדרות: "שמש" היא סדרה מגדירה, כמעט רפלקסיבית; סדרה המציגה סטריאוטיפים ומסתמכת על סטריאוטיפים: הגרוזיני הנמוך והטיפש, הבלונדינית הטיפשה, הילד, האשכזני המניאק, המזרחית הג'דעית. תפיסת ה"הם" ו"אנחנו" - אנחנו ששואבים את גדולתנו מהדגשת השוני המוטעם ביחסים בינינו. זוהי סדרה המנסחת את בבואתו של הישראלי, לטוב ולרע, כאשר מה שהוא יותר רע, מביך, דוחה ומסואב, הוא כמובן יותר טוב; סיבה לגאווה גדולה יותר.

לעומתה "שחר" היא סדרה נייטרלית לחלוטין, נייטרלית עד כדי כך שנדמה שהיא מתקיימת על פלנטה אחרת. יש בה כמובן סטריאוטיפים בסיסיים, אולם אלה באים לחדד את נושא ההבדלים הג'נדריים שבין גבר לאשה. ב"שחר" - וזה משמעותי מאוד - אין כלל חלוקה למזרחים ואשכנזים.

על סמך זה ניתן לומר שבאותה מידה שהיא סדרה גרועה, לא מצחיקה ועשויה לא נכון - כך היא גם מעניינת וחשובה, וזאת בגלל ההתרחקות הראשונית הזו מסדר היום של אלי ומריאנו. בכך שניקתה את עצמה והתנתקה מהדחף המנסח של "שמש", התקרבה "שחר" למעמד הסיטקומים המשפחתיים האמריקאיים הקלאסיים - אלה המצויים כביכול בוואקום, על ספירה אחרת, ללא כל קשר לעניינים הבוערים שעל סדר היום החברתי. היא לא תתקרב להצלחת אחותה.