פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זוהר הקוטב

      חד וחלק - האלבום החדש של נסיך הדיסקו קלי פולאר הוא אלבום פופ מושלם. עידית פרנקל מצחצחת את נעלי הריקוד

      לפני מספר ימים הנחית עלי חבר טוב, את הקביעה הנחרצת כי ג'רביס קוקר, איש פאלפ, הוא כותב הטקסטים העוסקים במערכות יחסים הטוב ביותר בהיסטוריה של הפופ.
      הייתי קצת לא מוכנה. לא כי יש לי בעיה עקרונית להסכים, קוקר באמת לא פחות מכותב מחונן ורגיש, אלא שנראה לי קצת לא פייר לא לחשוב על זה אפילו קצת. אז חשבתי, ואחרי חמש דקות הפכנו את זה לכותב הטקסטים שעוסקים במערכות יחסים הטרו-סקסואליות הטוב ביותר בהיסטוריה של הפופ, ולניל טאננט שלום.

      למה ההקדמה הזו? כי הנה אלבום חדש לקלי פולאר. קוראים לו "I Need You to Hold on While the Sky Is Falling" והוא אלבום פופ מושלם. לא טוב, לא אחלה – מושלם.
      למרות שלא תמצאו כאן טקסטים ברמה של קוקר ו/או טאננט ולמרות שנורא רציתי שפולר יהיה משורר הדיסקו החדש בחיי, הוא ימשיך בינתיים לעשות חייל רק בתחום ההפקה והתזמור. וזה לא דבר רע לכשעצמו.

      קלי פולאר (שם אמיתי: מייק קלי. אגב הוא אחיה של היוצרת האקסצנטרית קווין בלכדום הכה אהובה על קוואמי) הוא קודם כל מוזיקאי מחונן מהסוג הכי קלאסי שיש – תלמיד ג'וליארד (לשעבר), כנר וקומפוזיטור. בסצנת הדיסקו-האוס המתחדשת של השנים האחרונות הוא נודע בעיקר בתור "זה שמכנר למטרו אריאה", הרכב הבית של מורגן גייסט ודארשן ג'סראני בלייבל של גייסט, אנווירון. כמה ריליסים מאוחר יותר ואלבום אחד של מטרו אריאה וקלי הרגיש מספיק בטוח לקחת את ההשכלה המוזיקלית הרחבה שלו, יחד עם אהבה גדולה לסינתיסייזרים, אלקטרוניקה וינטאג'ית ועבודת אולפן במובן הרחב של המילה (הרבה סלילים) לאלבום סולו ראשון.

      "Love Songs Of The Hanging Gardens" יצא ב-2005 באנווירון והחזיר לעולם ההאוס את החלליות, שלא לומר האינטרגלקטיות של הדיסקו. ולא סתם דיסקו, אלה זה של פטריק אדמס וארת'ור ראסל, דמויות מפתח בעיצוב הסאונד והגישה של הדיסקו הניו יורקי בתחילת שנות השמונים. בדומה לראסל, פולאר מיטיב לנצל את ההכשרה האקדמית-קלאסית שלו להתנסויות שרחוקות מאד מקארנגי-הול, ובדומה לאדמס, גם בפולר קיימת היכולת לטפל ביצירות עם מגע של מיליון דולר. הוא עשה זאת לקאריבו (לשעבר מאניטובה) עם רמיקס מרגש ל 'She's The One' ומצער שהוא לא עושה זאת יותר.

      געגועים מפלנטה אחרת

      בכל זאת, עם כל הכבוד (ואו-הו, תאמינו לי שיש) למורשת האדירה שהשאירו מפיקי הדיסקו הגדולים במרוצת השנים, באלבום החדש מפתיע פולר גם עם איכויות נדירות לכתיבת שירי פופ מובנים, וכפי שכבר צוין, מושלמים. התכנים הם תמיד אותם תכנים - היום מתחיל ונגמר על רחבת הריקודים ואהבה היא לבטח הרגש היחידי ששווה לקום בשבילו בבוקר.

      את "Chyrsanthemum", הסינגל הלא ממש רשמי מהאלבום, היה אפשר לשמוע כבר בקיץ שעבר, ויחד עם " Rosenband", שיצא במהלך השנה ופירק כמה לבבות (כולל שלי) פתח למאזינים של פולר את התיאבון לעוד מזה, והרבה.

      הראשון מתכתב עם הליטוש של הסאונד הניו יורקי באייטיז (שוב ארת'ור ראסל, אבל אפשר לשמוע כאן גם נגיעות של ג'ו ג'קסון) השני מחובר לסאונד העכשווי של גייסט, ג'סראני ודניאל וואנג (לאן הוא נעלם באמת?). "Satellites" , אפוס בן 7 דקות, הוא כולו שיר געגועים מפלנטה אחרת, "Entropy Reigns (In The Celestial City) " מספר בחדות מה באמת קורה לזוגיות כשצד אחד מתהולל טיפה יותר מדי ו-"A Dream in Three Parts" וגם "Sea of Waves" מזכירים רגעים טובים ממש של בראין ווילסון, אם הוא היה הולך לפרדייז גראז'.

      "I Need You to Hold on While the Sky Is Falling" הוא מסוג האלבומים שכיף לומר עליהם שהם "גדלים עליך". המורכבות העדינה שבו ממשיכה לעבוד גם בהאזנה עשירית רציפה, גם אחרי שבוע, גם אחרי חודש. ולא יהיה מוקדם לקבוע שיקבל מקום של כבוד בסיכומי השנה הנוכחית, אולי אפילו נוכחות מיינסטרימית בפלייליסטים הנכונים ואפילו ב- 2MTV. גם אם לא, ממש כדאי להשיג אותו לרכב. יש בי התחושה שהוא יכול לשבת בומבה על נסיעות בוקר חזרה מכל מסיבה ראויה.

      קלי פולאר, "I Need You to Hold on While the Sky Is Falling" (אנווירון)