יש לה, ללאס וגאס אחת הערים המרשימות בעולם לדעתי ריח חזק של זיוף. אז נכון, קשה מאוד להתעלם מכל הזוהר והעושר, ובמיוחד מהעובדה שהעיר נראית כאילו היא מוכנה להתחלק בעושר שלה אתכם. אבל מתחת לכל זה מסתתר אחד השקרים הגדולים בתרבות המערבית. הבית, אתם יודעים, תמיד מנצח, וכל השאר זה בסך הכל הצגה בשביל תייר עם ארנק מלא בשטרות.
"21", הסרט החדש של רוברט לוקטיק ("לא רק בלונדינית"), מנסה לעסוק קצת בעולם המלוכלך הזה. כדי לעשות את זה הוא מציג את העיר, על שלל יתרונותיה וחסרונותיה, דרך עיניו של בן קמפבל (ג'ים סטורג'ס), סטודנט צעיר ומבריק במכון הטכנולוגי של בוסטון שרוצה להתקבל לבית הספר לרפואה של הארוורד. הבעיה היא שלבן אין כסף, ובשביל לקבל מלגה מלאה הוא צריך סיפור חיים מעניין משהו שקשה להשיג בלי שהחיים שלך יהיו, ובכן, מעניינים. והחיים של בן דווקא חולפים להם בנעימים, כשהוא מחלק את זמנו בין הלימודים למכירת חליפות, או, במקרה הפרוע, בפאב השכונתי עם חבריו החנונים עד מאוד.
אגדת 21
אלא שחייו של בן משתנים מהקצה אל הקצה כשהוא מצליח להרשים, בשיעור סטטיסטיקה, את הפרופסור מיקי רוסה (קווין ספייסי), שמזמין את בן להצטרף אל קבוצת סופרי הקלפים שלו. שישים שניות על ספירת קלפים בבלק ג'ק היא נועדה להטות את כף הסיכויים לטובת השחקן, על ידי ספירת קלפים בהם כבר השתמשו במהלך המשחק, מה שנותן לו גב להימורים גבוהים יותר בזמן בו יש בחפיסה יותר קלפים בעלי ערך גבוה. הקבוצה של רוסה, כך מסתבר לבן, טסה בכל סוף שבוע ללאס וגאס וזוכה להצלחה יחסית בריקון בתי הקזינו. בן, שמצטרף לחבורה, נאלץ לשקר לכל חבריו ולמשפחתו, אבל בתמורה מקבל הזדמנות שאי אפשר לסרב לה להרוויח יותר כסף וסטייל משהוא אי פעם התכוון.
מה שקורה לאחר מכן הוא הסיפור המוכר והרגיל על חברות, חמדנות, אהבה ושנאה, כשמעל כל זה מרחף לו הזוהר של וגאס ולורנס פישבורן. מי שהיה נביא זעם במטריקס, התדרדר לתפקיד של מומחה אבטחה וגאסי שמפסיד את כל לקוחותיו למערכות ביומטריות מתוחכמות ומבין שיצטרך לפרוש בקרוב מה שהופך אותו למאוד, אבל מאוד עצבני.
שיישאר בוגאס
עכשיו, יש שיאמרו כי "21" הוא סרט גרוע. ובאמת, הגיבור הראשי מעולם לא מצליח להתחבב על הצופה, וכל שאר השחקנים גם כן לא עושים עבודה מי יודע מה טובה. קייט בוסוורת' אולי הצליחה לשבות את ליבו של סופרמן ב"סופרמן חוזר", אבל כסטודנטית מגניבה עם לב זהב היא מצליחה בעיקר לשעמם. וקווין ספייסי עליו לא כדאי לדבר בכלל, האיש נראה רוב הזמן מבואס רצח מהתפקיד ומהדמות, וגורם לנו להתבאס יחד איתו.
מעבר לכך, מדובר בסרט שהמלה הכי טובה בשבילו היא "נשכח". שעה לאחר שיצאתי מבית הקולנוע כבר לא ממש הצלחתי להיזכר בפרטיו הקטנים של הסרט, וכשהתעוררתי למחרת זכרתי בעיקר את העובדה הלא-הגיונית שבן, בתול ביישן, עשה את קייט בוסוורת' לא רק בחדר מואר מאוד אלא גם מול חלון פתוח ענקי.
ואם כבר קטנוניות, החטא הכי גדול של "21" הוא המלים הקטנות שמצורפות ליחסי הציבור שלו בכל מקום "מבוסס על מקרה אמיתי". הסרט מבוסס (פחות או יותר) על ספר בשם "Bringing Down The House", שמבוסס (בערך) על סיפור של חבורת סופרי קלפים אמיתית. מה גם שבדרך משולחן הבלק ג'ק להוליווד אבדו להם לא מעט חלקים "מבוססים", והצטרפו המון חלקים הוליוודיים בעליל. זה אומר שאנשים שמגיעים לסרט בשביל לראות איך באמת עובדים סופרי הקלפים ומה באמת קרה במהלך האירועים אותם הסרט מתיימר להציג, יתעצבנו מאוד בצאתם מבית הקולנוע.
ג'ק בלאק
ההתמרמרות שלי על הסרט הזה אמנם מגיעה בסוף הביקורת, אך לא מסיימת אותה. הסיבה לכך היא שיש לי הסתייגות. על אף כל הפגמים שלו, "21" הוא סרט קליל ומהנה. כל עוד תבואו אליו עם מוח מרוקן ולא תשתמשו בחשיבה הביקורתית שלכם בשביל לנסות ולסתום את החורים הרבים בעלילה, כנראה שלא תצאו מאוכזבים.
אבל, את המבחן הכי חשוב של סרטים קלים ולא יומרניים סטייל "אושן 11" או "מר וגברת סמית" מבחן הזפזופ הוא כנראה לא יעבור. אם תראו אותו כיום בבית הקולנוע ואז תתקלו בו בטלוויזיה בעוד שנתיים, לא תרצו להישאר בערוץ בו ישודר, ותעשו זאת רק אם ממש בא לכם לראות טלוויזיה ואין שום דבר מעניין יותר. כי כזה הוא "21", נשכח מדי וריק מדי.