הגש ורוץ לרשת

"מעבדות לחירות" הם אמרו, "מעבדות לחירות". ומה בסוף? שבוע בלי חמץ וארוחת סדר שסותמת את הקיבה, העורקים והשכל - האחרון באדיבות דודות פולניות שיש לכולם, גם למזרחים. אז כן, אני ממורמר, אבל אפשר לייחס את המרמור הזה בקלות לכך שזמינות הפסטה והפיתות באזור החיוג שלי קטנה מהרגיל. ואין דבר כיפי יותר שאפשר לעשות כשמבואסים, מלבאס אחרים.

אז הנה, דווקא בשבוע בו יש בעייתיות – מסורתית או מוסרית אצל חלקנו ופיזית אצל אחרים – בהשגת חמץ, אני מביא לכם את המאמר המרתק על פסטה. הידעתם כי באיטליה יש כ-350 סוגים של פסטה, ושעל פי הערכות האיטלקי הממוצע אוכל יותר מ-30 קילו פסטה בשנה? זה מדהים, אפילו יותר מהפעם ההיא בה הצב ההזוי (הצורה הסבילה של הזוי – יענו, הזיתי אותו) אכל ספגטי באורך של 3 מטר בלי להניד את אחד העפעפיים הצבעוניים שלו.

אחד הסימנים הברורים ביותר לכך שפסח הגיע הוא החלפת התפריטים ברשתות המזון המהיר. חלקן אמנם מעדיפות לסגור את סניפיהם עד יעבור זעם החמץ, אך אחרים מתאימים את התפריט לפסח. אפילו רשתות בינלאומיות כמו מקדונלדס ובורגר קינג מתאימות את התפריט, עם לחמניות מיוחדות שכשרות לחג.

כל הסיפור הזה גרם לי לתהות על קנקן הבדלי התפריטים במקדונלדס ממדינה למדינה. כיוון שאני לא סמואל ל. ג'קסון ואין לי חבר טוב כמו ג'ון טרבולטה שיספר לי על רויאל עם גבינה, מצאתי את כל המידע שרציתי אצל החבר האנציקלופדי שלי – ויקיפדיה. אז אתם רוצים באמת לראות איפה מגישים נאגטס של שרימפ ובאיזו מדינה ניסו (ונכשלו) בהצגת מוצר שנקרא מק-קילבסה? כל המידע בקישור המצורף

ואחרי שדיברנו על אוכל, הבא נדבר קצת על שירה. יש לא מעט ממנה בסדר פסח מסורתי, ורובה – איך לומר – די צורמת לאוזניים. לא רק אוזניכם, אלא גם האוזניים של השכנים שלכם, שמנסים להירדם ב-1 וחצי בלילה בזמן שאתם שרים לכם "אחד אלוהינו", והם לא יכולים להתעלם מכך כי הקולות נוראיים.

אבל תוכלו לנחם את עצמכם בכך שהשירים והביצועים שלכם הם לא הגרועים ביותר אי פעם. הכבוד הזה שמור ל-"The Most Unwanted Song" – שיר שנוצר בעקבות סקר של 500 אנשים, אשר נשאלו על סגנונות המוזיקה השנואים עליהם. תוצאות הסקר הפכו לבסיס באמצעותו יצרו שני מהגרים רוסיים לארה"ב – ויטלי קומאר ואלכס מלמיד, את השיר הגרוע ביותר אי פעם. אם מסקרן אתכם לשמוע ראפ אופראי עם נגיעות של גיהנום, אתם מוזמנים להקשיב.