"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח": כישלון ידוע מראש

לא צפיתי בבוטלג של הטריילר החדש ל"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" – זה שצולם בוידיאו סלולארי, והועלה לרשת לפני שבוע. לא צפיתי בו למרות שאומרים שהוא הרבה יותר טוב מהטריילר הראשון, ולמרות שאומרים שהוא מוכיח מעל לכל ספק שאין סיכוי שהחלק הרביעי בעלילותיו של הארכיאולוג האהוב והמקשיש ישחזר את הטראומה המתועבת והבלתי נסלחת של 99' (הידועה גם בכינוייה "אימת הפנטום").

לא צפיתי בבוטלג של הטריילר החדש ל"אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח", ולא צפיתי בו משלוש מסיבות עיקריות: גם כי בוטלגים סלולריים לטריילרים קולנועיים הם צעד נוסף בדרך לגיהינום בכל מה שנוגע לאמות מידה אסתטיות; גם כי הטריילר נעלם מהרשת מספר שעות לאחר שהועלה; אבל גם, ובעיקר, כי ממש נשבר כבר מהסחרחרה הספקולטיבית המטופשת והאובססיבית שמתנהלת סביב הסרט באינטרנט בחודשים האחרונים (ושצפויה להימשך עד לבכורת הסרט, בפסטיבל קאן בעוד שלושה שבועות).

אז מה היה לנו עד עכשיו? בהתחלה היה זה האינטרנט שאמר שיש מצב ששייע לה-בף (הסייד-קיק של אינדי בהרפתקה הנוכחית) עומד להיות הג'אר ג'אר בינקס החדש, וזה כידוע דבר רע (ע"ע הטראומה המתועבת והבלתי נסלחת של 99'). אחר כך היה זה האינטרנט שרמז שפורד ולה-בף היו מסטולים מגראס במשך רוב זמן הצילומים, וזה כידוע דבר רע (אבל למה, בעצם?). אחר כך האינטרנט ציטט את ג'ורג' לוקאס, שאישר את מעורבותם של חייזרים בעלילת הסרט (שזה, כידוע דבר רע, כי מה אנחנו צריכים את כל השטויות העל-טבעיות האלה עכשיו), וגם הציע לכולם להנמיך את הציפיות שלהם, כי אחרי הכל, "בסך הכל מדובר בסרט" (וזה כידוע דבר עוד יותר רע, כי אחרי הטראומה המתועבת והבלתי נסלחת של 99', הציפיות די נמוכות גם ככה, והוא בטוח יודע את זה). אם לא די בכל אלה, כמה ימים אחר כך גילה האינטרנט שאורכו של "ממלכת גולגולת הבדולח" יהיה מעל שעתיים וחצי, וזה, גם, כידוע דבר רע (אני לא יודע למה בעצם, אבל ככה אמר האינטרנט). למרבה המזל, אחר כך ניאות לגלות אותו אינטרנט שבעצם הוא טעה בדיווחו הראשוני: אורכו הרשמי והלא מעורער של "ממלכת גולגולת הבדולח" לא יהיה בסביבות השעתיים וחצי, כי אם בסביבות השעתיים וקצת, וזה כידוע דבר טוב, טוב מאוד אפילו. אבל אם דאגתם שיהיה לרגע משעמם, שנייה אחר כך הוסיף האינטרנט שמקורות יודעי דבר מוסרים שמישהו שראה את הסרט אמר למישהו אחר, שאמר את זה למי שכתב את הידיעה (הבלעדית!), ש"ממלכת גולגולת הבדולח" הוא – תחזיקו חזק – הסרט הכי מעפן בסדרה. וזה כידוע הדבר הכי רע שאפשר להגיד, פחות או יותר. אבל אז, בדיוק כשכבר היה נראה שהכל אבוד, ושהסיפור של אינדי הרביעי נגמר עוד לפני שהוא בכלל מתחיל, דלף לאינטרנט הבוטלג של הטריילר החדש של הסרט, ואפשר להגיד שבעצם חזרנו לנקודה שבה התחלנו. יהיה גדול. או גרוע. או קצת משניהם.

התעסקות אובססיבית וספקולטיבית בסרטים הוליוודיים גדולים איננה דבר חדש. תסתכלו, הנה היא מתחוללת, ברגעים אלה ממש, גם בסביבתם של "איירון מן" (שעלה לפני שבוע) ו"האביר האפל" (החלק החדש בסדרת "באטמן", שיעלה בהמשך הקיץ). אבל דומה שבמקרה של אינדי 4, ההתעסקות האובססיבית הזאת כבר ממש שוברת שיאים, ולא רק אני חושב כך: לאחרונה היה מי שהכריז ש"ממלכת גולגולת הבדולח" נגוע ב-"Pre-lash" (שזה כמו "Backlash", רק הפוך). משום מה, העובדה שאותו בנאדם שהכריז על כך הוא למעשה אחד האחראיים הישירים לכך שזה קרה מלכתחילה לא קיבלה שום אזכור בגוף הידיעה.

ובכן, לא נעים לי להיות זה שממטיר נוזלים על תהלוכת הניחושים, אבל אין צורך להיות גידי אורשר כדי להבין שבמקרה של הסרט הנ"ל, דיון ספקולטיבי מסוג כלשהו הינו מיותר לחלוטין. "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" אמנם לא הולך להיות גרוע כמו "אימת הפנטום" – זה פשוט בלתי אפשרי מבחינה מדעית – אבל הוא הולך להיות מאכזב, ואין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי לשנות את זה. גם אם לכאורה הוא לא יהיה מאכזב, הוא יהיה מאכזב. גם אם הוא יפתיע לטובה, ויהיה סבבה ברמה של החלקים היותר מוצלחים של שני סרטי ההמשך (ורק מלחשוב על המוזיקה של ג'ון וויליאמס אני כמעט יודע שהוא הולך להיות לכל הפחות סבבה), הוא עדיין יהיה מאכזב. הוא יהיה מאכזב כי הוא לא יכול שלא להיות מאכזב. הוא יהיה מאכזב כי השנה היא 2008, והסרט מכוון לדור שחושב שסרטים צריכים להיות כמו משחקי וידיאו, ולא כמו בי-מוביז הוליוודיים משנות השלושים. הוא יהיה מאכזב כי בעצם ההחלטה לעשות אותו יש משהו מאכזב. הוא יהיה מאכזב, כי אם הוא יצליח מאוד, הוא עוד עשוי להוליד שורת המשכים עם שייע לה-בף בתפקיד הראשי. הוא יהיה מאכזב כי הריסון פורד בן שבעים, וכן, הוא יותר מדי זקן ועצוב בשביל השיט הזה. הוא יהיה מאכזב כי ג'ורג' לוקאס הוא אידיוט מושלם שהקדיש את חצי חייו הראשון ליצירת כמה סרטים מופלאים, ואז בזבז את החצי השני בהחרבת אותם דברים מופלאים. הוא יהיה מאכזב כי למרות שסטיבן ספילברג אינו אידיוט מושלם (יאללה, נסלח לו על "טרמינל", "A.I", "אמיסטד", ועל חמש הדקות האחרונות של "מינכן", "מלחמת העולמות" ו"דו"ח מיוחד"), הוא חבר מאוד קרוב של אחד כזה (היה זה בן קנובי שאמר: "מי הטיפש: הטיפש או זה שהולך בעקבותיו?"). הוא יהיה מאכזב כי למרות ש"שודדי התיבה האבודה" הוא עדיין אחד הסרטים המהנים ביותר בתולדות הקולנוע (בידור מושלם, לכל הדעות), כבר מזמן ברור לכל בר דעת שמדובר היה בפוקס של פעם בחיים; פונקציה של תקופה מסוימת בחייהם של אנשים מסוימים עם כשרונות מסוימים שעבדו בתעשייה מסוימת שהייתה במצב מסוים, וכל הדברים המסוימים האלה הם כבר היסטוריה עתיקה, שאזכורה בקונטקסט מסוים מעלה פרץ של נוסטלגיה מלנכולית אצל אנשים מסוימים. "אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח" יהיה מאכזב כי היינו ילדים, וזה היה מזמן; אני, קטנגה, והקוף הנאצי הקטן.

בתוך כל זאת, האכזבה הכי גדולה בכל הסיפור הבלתי נמנע הזה היא דווקא האכזבה שלי מעצמי, והיא נובעת מכך שלמרות כל הצלקות והמשקעים שמקורן בטראומה המתועבת והבלתי נסלחת של 99', ולמרות שמיד לאחר שהתאוששתי ממנה נשבעתי כי לעולם לא אגיע שוב למצב בו אהיה עלול להיקלע לסוג דומה של תסבוכת רגשית שמקורה בזכרונות ילדות שלא יסולאו בפז – איפשהו, עמוק בפנים, עדיין קצת איכפת לי. איפשהו, אני עדיין קצת רוצה להאמין שאני טועה. איפשהו, אני עדיין קצת רוצה לשבת בחושך בעוד שלושה שבועות ולהגיד למסך המרצד "Please don't suck", ואיפשהו, אני עדיין קצת מקווה ומתפלל שהמסך ייענה לבקשתי. איפשהו, אני יודע שהסיכויים לכך קטנים יותר מהסיכוי שקוף נאצי קטן ייצא לי מהתחת ויתחיל לרקוד סטפס על המדרכה.