קדימה, תריץ אחורה

הבלק קידס ממש רוצים להיות להקה שנזכור לנצח. אחרי שהביאו לנו את השיר הכי טוב של 2007 לגמרי לבדם, הם מצאו את עצמם תחת קורת הגג של קולומביה רקורדס, והסינגל המוצלח ההוא, "I'm Not Gonna Teach Your Boyfriend How to Dance with You", יצא במיקס חדש עם הבי-סייד המדהים הזה, שאתם בטח מזהים את השם שלו. כן כן, מדובר בקאבר ללהיט ההוא של סופי בי. הוקינס – ואל תדאגו, הבלק קידס מעניקים לו את הביצוע של החיים: כבר חודש שאני לא מפסיק לרעוד.

זה היה רק עניין של זמן עד שהאיש שטינף את Uffie יפגוש את האיש שזיהם את כל סצנת האינדי, וביחד הם יעשו פלאים חסרי היגיינה לאוזניים שלנו. ספנק רוק צועק משפטים גאוניים בזה אחרי זה ("You're a down ass bitch!") ו-Feadz דופק את הביט המהיר בעולם. קלאסי.

נכון, גם הם שוודים. והאמת, זה כבר מעייף אפילו חובב אינדי-פופ מרוכך נפש שכמותי. אבל להגנתם של מחלקת הרדיו נגיד שהסאונד השוגייזי ומונחה מכונות התופים שלהם תמיד העניק למוזיקה שעשו אווירה מיוחדת ולא ממש צהובת שיער, ובכלל, הם שם כבר מ-1995, זה חייב להקנות להם כמה נקודות זכות. בכל אופן, הסינגל החדש והמצוין הזה מתבלט גם מעל השירים הישנים שלהם, ואפילו יש בו טקסט פוליטי המתנגד למפלגת הימין של שוודיה, שלבטח רוצה לעשות כל מני דברים לא נחמדים. טוב שמישהו נלחם בה.

ואם כבר אווירת שוגייז, אני חייב לתת גם שיר מהאלבום הקרב ובא של סקרלט ג'והנסון, שמורכב בעיקר מגרסאות כיסוי לטום וייטס. אני מודה, בהתחלה הייתי ממש סקפטי. ואז שמעתי שני שירים מהאלבום, והייתי ממש נגד. חשבתי שלא מדובר ביותר מעוד בחורה שתופסת טרמפ על הסקסיות שלה ומנסה לחדור לעולם המקודש של הקלטת אלבומים (באופן שאפילו חורה יותר מהבושה שעונה לשם She & Him). אבל אז עינב שיף קפץ עליי מכל כיוון ודרש שאתן לסקרלט עוד הזדמנות, שאני לא אתחרט, שבסוף אני אבין. הוא צדק – כי לפחות ברגע הזה, אני ממש מרוצה ממנה ומהשירה הדי עקומה שלה, ואני פתאום רואה שיש בה הרבה יותר מקולות ליווי של דיוויד בואי, הפקה של דייויד סיטק מ- TV on the Radio ושפתיים מדהימות. היא לגמרי מולטי-טאלנט.

הלייבל Rong Music לקחו את העזרה של ג'יימס מרפי וביחד הם עבדו מאוד קשה בכדי להרכיב אוסף בשם "Not Wave", המאגד בתוכו שלל אומנים עכשוויים (שלא נראה שמישהו בעולם באמת מכיר) היוצרים מוזיקה שמתכתבת בשלמות עם סצנת הניו-וייב של תחילת שנות השמונים. השיר הזה, שפותח את האוסף, מציג את הלהקה הכי מבטיחה מתוכו. באמת, Quad Throw Salchow נשמעת הכי אותנטית בעולם: הבניה האיטית, הבאס, הסולן. ככה עושים רטרו.

אם אתם כמוני, וממש מחבבים את גל ה-8 ביט שעוטף אותנו (ומובל בעיקר על ידי ההצלחה של Crystal Castles) כדאי שתשימו לב ל-Cof Cof: הם מספרד, יש להם זמרת מגניבה, והם יגרמו לכם לקפוץ ל-ebay ולחפש איזה גיים בוי עתיק.

רק לפני רגע הם הוציאו את האלבום הראשון שלהם, ו-The Indelicates הם כבר אחת מהלהקות האהובות על אדי ארגוס, הסולן של ארט ברוט. הוא אפילו השתתף בקליפ שלהם. יכול להיות שהסיבה לכך היא שהם פשוט חברים, אבל אם תקשיבו לשיר הזה, לא תחשדו במניעים של ארגוס - The Indelicates שנונים בטירוף ומספקים פופ טהור וכיפי. במקרה הזה, יש אווירת פיל ספקטור כבדה ופזמון של בחורות ששרות בשמחה "בואו פשוט נהיה יפות / זה יותר כיף ככה / בואו נהיה מדהימות / בואו נהיה רטרו / ודיסקו / ו-Twee". יאללה, בואו.

השיר שמראה שההייפ של הרגע מוצדק: בלוז מטונף, זמר שלא יודע מה הוא רוצה לעשות עם הקול שלו, זמרת שמלווה בעדינות לא נתפסת, מפוחית, תופים מזייפים וגיטרות דופקות. אני אוהב את זה.

האנרגיות של אמנדה פאלמר הן פשוט מטורפות. בתור הסולנית ונגנית הפסנתר של צמד הדרזדן דולס היא הוכיחה עדינות, הבנה וחמלה. אבל לפעמים, כמו בשיר הנוכחי, היא פשוט לא ניתנת לעצירה – צועקת, טסה ואפילו נשמעת קצת מרושעת. אלוהים, איזה שיר! לא ברור איך הוא נחתך החוצה מאלבום האולפן האחרון, "Yes, Virginia" ונזרק לאוסף הקאט-אאוטס הקרב ובעל השם הגאוני "No, Virginia". תחשבו איזה עוד רגעים מבריקים מתחבאים שם.

במהלך השבוע הקרוב ייצא "Nouns", האלבום החדש והשני של נו-אייג'. בקרוב, אני בטח אפרסם כאן ביקורת מלאה שתשבח אותו מכל כיוון – עד אז, תקשיבו לקטע המעולה הזה.

שמרתי את הטוב ביותר לסוף. הסינגל החדש של CSS מראה לכל מי שחשד בכשרים שמדובר בלהקה שהיא הרבה יותר מפוני של אלבום אחד (ואפילו יותר ממיליון ברזילאיות לוהטות). Lovefoxxx, הנסיכה שבחזית, אשכרה שרה בחלק מהרגעים פה, והגיטרות דופקות להם כאילו שהשנה היא 1995. אבל אל תחששו, אווירת הרחבה של CSS לא נעלמה, היא איכשהו התערבלה פנימה, ואני רוצה לראות מישהו מתלונן. אלוהים, שהאלבום המלא ידלוף כבר – אם אצטרך להתאפק עד המועד הרשמי ביולי, סביר שאתפוצץ.