דידי איידול: פאולה עבדול

אני מתנצל. הבטחתי לכם תוכנית טובה יותר, על בסיס שנות הכתיבה הרבות של ניל דיאמונד, ומגוון המוזיקה שהוא כתב וביצע. לצערי, המציאות חבטה לכולנו בפנים באופן מצער.

"Forever in Blue Jeans"
ביצוע מאד ג'ייסוני. הזכיר לי מאד את "Travelin Through" בכך שזה נשמע טוב, אבל זה נראה כאילו לא אכפת לו. הסטלנות הבסיסית שלו פוגעת בו יותר ויותר משבוע לשבוע. כל שאר המתחרים שמים את הנשמה שלהם על הבמה, לטוב או לרע. וג'ייסון... לא.

"September Morn"
נראה קצת המום מפאולה-גייט (נחזור לזה), אבל למרבה הצער ההלם לא הוציא ממנו משהו יוצא דופן. היו רגעים מאוד יפים בביצוע, אבל אני מתחיל להתרגל יותר מדי לומר את זה על ג'ייסון. הוא לא מצליח להוציא ביצוע שלם שעושה עימו חסד.

"I'm Alive"

מה שהיה טוב ורע בביצוע הזה הוא שהוא ממש הרגיש כמו ביצוע של ניל דיאמונד. כלומר, דיוויד שר טוב - אפילו טוב מאד - אבל נשמע מיושן לאללה. ולא היה בביצוע הזה שום ייחוד משמעותי. אבל הוא היה די מהנה.

"All I Need is You"

ביצוע סולידי מאד בקנה המידה של דיוויד. לא אחד השיאים שלו בתחרות, אבל לא משהו שיפגע בו השבוע. נהניתי, אבל לא נפלתי מהכסא.

"I'm a believer"

עגום. אין החלטה שגויה שלא נעשתה בביצוע הזה, החל מעצם ההחלטה שברוק תשיר את השיר. זה השיר שג'ייסון היה צריך לשיר. זה היה יכול להיות ביצוע מהורהר ונהדר לשיר נפלא. במקום זאת, קיבלנו את ברוק בצורה הרעה ביותר שלה: קולנית ומבועתת.

"I Am I Said"

היופי בברוק הוא שגם כשהקול שלה נשבר, הוא נשמע נהדר. לטעמי, פיצתה לגמרי על הביצוע הנורא בשיר הראשון, ונתנה את הביצוע הטוב ביותר של השבוע. חבל ש... טוב, נדבר על זה בהמשך.

"Sweet Caroline"

לקח שיר שהתיישן נורא והפך אותו לגרוע ומשעמם משהיה כשדיאמונד שר אותו לראשונה. אויה. פשוט לא נעים.

"America"

לא חיבבתי את הביצוע הראשון של דיוויד. את הביצוע השני, לעומת זאת, שנאתי במידה שקשה לי לתאר. הביצוע המקורי של דיאמונד מצליח להחדיר ניואנסים למילים האולטרה לאומניות של השיר. הביצוע הזה העלים כל ניואנס אפשרי ופשוט דרס את השיר. גם בחירת החלק בשיר היתה מחליאה.

"Hello Again"

סייאשה חלתה שוב בשעממת, והלכה שוב על אחד מביצועי הדיווה שלה שנשמעים טוב מאד, אבל לא טוב מספיק. לטעמי, אם את הולכת להיות זמרת זוועות כמו וויטני ומריה, את
צריכה קול כמו של וויטני ומריה - וסייאשה לא ברמה הזאת.

"I Thank the Lord for the Nighttime"

ביצוע די נורא בעיני. זה אכן היה תיאטרלי, כפי שהשופטים ציינו, אבל חסר כל נשמה ובינוני. סייאשה היתה אולי קופצנית ונחמדה, אבל מעצבנת. מצד שני, זה היה טוב יותר מהביצוע הראשון.

ניל דיאמונד תפקד אחלה כמנטור. הטוב בעונה, לטעמי. הצליח לשלב פרגון וייעוץ, נתן למתחרים ביטחון ותפס בדיוק את המקום הנכון. חבל שבחירות השירים מתוך הארסנל העצום שלו היו כל כך מצערות ברובן. ההופעה שלו היתה הטובה ביותר מבין הופעות המנטורים העונה. הוא גם נראה מקסים וחכם אחרי ההופעה. ובכלל, יצא מלך.

רייאן: "האם סיימון מנשק טוב?" רייאן, חמוד שלנו. תמשיך בכיוון הנוכחי, ויש מצב שעוד תדע. אבל אם תמשיך להעלות אקסיות של סיימון לשידור, אתה לא משפר את הסיכויים שלך.

ועכשיו הגיע הזמן לדבר על פאולהגייט. כן, היא חשבה שג'ייסון שר שני שירים אחרי ששר אחד. אבל אני לא חושב שזאת קונספירציה, מכיוון שזאת פאולה. אין לי בעיה להאמין שהיא בלבלה בין שיר ששמעה בחזרה לבין שיר שלא שמעה בהופעה. האישה עושה יותר סמים בשייק הפירות שלה בבוקר מכפי שרוב הנרקומנים עושים בחודש. לפחות כך אנו מניחים, כי אין הסבר אחר.

דייויד ארצ'ולטה. שבוע הזוועות שלו

ברוק וייט

ברוק לא התגברה על הביצוע הראשון הנורא - שהוא גם המפורסם בשירים שבוצעו השבוע - ואולי בעיקר על העובדה שהיא אחת משלושת המתחרים שהסיכויים שלהם להגיע לגמר לא טובים מאד (היא, ג'ייסון וסייאשה), ואחד מהם צריך ללכת הביתה. השבוע זאת היתה היא. עם כל העיניים המטורפות, היא ככל הנראה האדם היחיד בעונה הזאת שהייתי שמח להכיר בחיים האמיתיים. נתנה את הופעת העזיבה הקורעת ביותר של העונה. ורייאן, גם ברגע האחרון, בבירור מת עליה.

בשבוע הבא מתוכנן לנו נושא שממש יהיה קשה לפשל בו: היכל התהילה של הרוקנ'רול. אבל אירועי העבר הביאו לכך שאני סיימתי להבטיח הבטחות. נקווה שיהיה בסדר.