זה לא הגיל, זה התרגיל

נו אייג' נפלו עליי לראשונה בשנה שעברה עם אלבום הבכורה שלהם - אסופת האי-פיז "Weirdo Rippers" - - שהיה ממש כמו החזרות למפגן חיל האוויר (בו יכולתי להישבע שראיתי מטוס מתרסק): לא צפוי, רועש, מטריד וקצת מפחיד. כששמעתי אותו, האדרנלין רץ לי בגוף בגלל האנרגיות; האוזניים שלי היו זקוקות נואשות לפקקים בגלל הדיסטורשנים ואיש קטן בתוך הראש שלי צעק בהתלהבות "איזה מגניב! איזה מגניב!" בגלל האפקטים. הראשוניות והניסיוניות שלו הפכו את האלבום גם לקצת מפוזר - לא כולם הבינו מה קורה בו, והיו כאלו שפשוט ביטלו אותו שלא בצדק, באומרם "נו, אז הם משתמשים בקירות של גיטרות וצועקים קצת מעל. לא מדובר בטריק חדש".

אחרי שלב החזרות מגיע "Nouns" , האלבום החדש של ניו אייג' שיצא בימים אלו ומקביל למה שהמפגן האמיתי אמור להיות (בהנחה שפעלולים של כלי טיס עושים לכם את זה). הוא צפוי, רועש ולא ממש מפחיד - סך הכל, אתה הרי יודע למה אתה נכנס כשאתה לוחץ על פליי. במקום אפקט השוק הראשוני שהיה ב-"Weirdo Rippers" הוא מביא איתו ראוותנות, ססגוניות ושואו שלם שמתעקש שישימו לב אליו, יהללו אותו ויבינו את האומץ הכרוך בו. נראה אתכם מוצאים הרכב שעושה את אותו הדבר ובכזו מקצוענות מלוטשת. פייר? "Nouns" באמת מרשים - במקרה הנוכחי יש הצדקה מלאה לכך שפיטצ'פורק העניקו לו את הציון הכי גבוה שנתנו השנה לאלבום.

זה לא שלא נתקלנו בעבר באנשים או הרכבים קסומים שיודעים להפוך רעש למוזיקה מרגשת. בשניה קופצים לראש Alva Noto, סוניק יות', Fennesz וכמובן שיש עוד מיליונים. לכולם דרך משלהם להדהים אותנו וכולם שונים ביסוד זה מזה ומנו אייג'. מוחות גדולים אולי חושבים דומה אבל יוצרים אחרת, והייחוד של נו אייג' - על רגל אחת - הוא להצטיין בלדמות סאונד לו-פיי של להקה שלמה (למרות שהם שניים), לשלב ברעש שלהם אלמנטים רבים של Pאנק וטקסטים מובנים וכועסים, ולא להתרחק לשניה אחת מהפוזה של אומנים צעירים חסרי מעצורים ורגישים מבפנים.

לא ברור איך הצמד הזה, שמכיל את דין ספאנט (שירה וגיטרה) ורנדי ראנדל (תופים) מצליח לעשות כל כך הרבה רעש ביחד, ובמקביל להחביא מלודיה בתחתית - אחת כזו מחממת, אוורירית ומטרידה. זה כאילו שהשניים לא סתם מסתובבים להם על סקייטבורד בסצנת הארט-Pאנק של לוס אנג'לס, אלא עוברים בין נער אבוד אחד לשני, גונבים לו את הנשמה (שגם ככה מחוסרת תקווה, אז מה זה משנה?) וזורקים אותה לתוך המיקסר, כאילו היתה עוד ערוץ בשיר.

אבל לא הכל נוקשה באותו האופן. בניגוד לבכורה, שיכולה להיחשב על ידי אנשים מסויימים כמונוטונית קצת, "Nouns" מכיל מנעד רחב של שירים, שנעים בין הקלילות היחסית של "Eraser", הפסטורליות של "Keechie" , ההארד קור של "Sleeper Hold" והאימה של "Errand Boy" נסו את זה - מה כבר יש לכם להפסיד? פאשלות כמו שקרו במפגן לא יתרחשו כאן.

נו אייג', "Nouns" (סאב פופ)