מזל טוב ו

בשנת 1911 יצאה לאור המהדורה האחת עשרה של האנציקלופדיה בריטניקה. את הערך על הלשון העברית כתב חוקר הלשונות השמיות תיאודור נלדקה, שפסק כי "חלומם של אחדים מהציונים כי העברית…תיהפך לשפה חייה, שגורה בפלסטינה מופרך אף יותר מחזונם להקים מחדש אימפריה יהודית."

נלדקה היה ריאליסט, אלא שהמציאות לעתים קרובות איננה מצייתת להערכות ריאליסטיות, וסופרים עבריים בני זמננו כותבים את יצירותיהם בתוך תרבות שלפני פחות ממאה שנים היתה בגדר פנטזיה. ניתן היה לצפות שספרות הנוצרת על רקע כזה תתאפיין בדמיון עשיר במיוחד, אלא שמסיבות שונות דווקא קרה ההפך, והספרות העברית החדשה נטתה – ועדיין נוטה – דווקא לריאליזם דקדקני. התברכנו בשפע של יצירות בסגנון הריאליזם החברתי, הריאליזם הפסיכולוגי והריאליזם הפסיכו-חברתי; במספר רב של עלילות ממין שאולי קרה לשכן מלמטה – ובמעט הפלגות למחוזות הפנטזיה.

עד לעת האחרונה נאלצו חובבי הפנטזיה הישראלים להשביע את רעבונם בעיקר בספרות זרה. רק בשנים האחרונות דומה שהשסתום הריאליסטי הולך ונפתח קצת, ובתהליך השחרור הזה מסתמן "סימנטוב" כיצירה פורצת דרך. מתברר שגם בתרבות המקומית שלנו ניתן לרקום כיום עלילות כאלה שניל גיימן ופיליפ פולמן מחברים באנגלית.

עלילת הספר נפתחת בערב פסח ומתפתחת במהלך ימי ספירת העומר. מזי סימנטוב, מפקדת יחידת היידעונית במשטרת ישראל, נקראת לסייע בפתרון תעלומת חטיפה של ילדות ושל נשים צעירות.

למזי יש אם מכשפה – מכשפה במשמעות הפשוטה של המילה; בעל אוהב אך מעצבן; אהוב ישן שעובד אף הוא במשטרה ושיחסיה אתו לא נחתמו; ובת זאטוטה שסובלת מהפרעת דיבור.

יחידת היידעונית מורכבת משלושה תמהונים מלבבים: לאריסה שקוראת בקלפים, איזי, שקוראת בהילות ובקריסטלים ומפטפטת בניו-אייג'ית, ואיצקוביץ' העילוי, שמחשב גימטריות במהירות ובאובססיביות שבה נשים מסוימות סופרות קלוריות.

יחסה של הגיבורה אל עולם הנסתר ואל העוסקים בו אמביוולנטי. אמה מכעיסה אותה במסתורין שבו היא אופפת את עצמה. אנשי הצוות שלה נוטים להאמין בשטויות ולדבר שטויות. לא בקלות היא משתכנעת כי פרשת החטיפות היא חלק ממאבק מיתי בין בנות לילית לנפילים. אך כשמזי מסכימה סוף סוף להשתכנע באמיתות המיתוס, הקוראים משתכנעים יחד אתה שכל הסבר אחר אינו אלא הכחשה פחדנית של המציאות.

עלילת הספר נשענת על עולמות ידע שונים: מנוהל עבודת משטרה ועד לתורת הקבלה, מהפרעות התפתחות אצל ילדים ועד לקלפי טארוט. "סימנטוב" הוא בברור ממין הספרים שחיבורם מחייב עבודת תחקיר רבה, אלא שהמחבר אינו מכביד על קוראיו ולו לרגע בידע הרב שלו ואיננו מתגאה בלמדנותו שלא לצורך. מי שמתעקש יכול לעצור ולבדוק אם כטענתו של איצקוביץ', הערך הגימטרי המשותף של "עבר" "הווה" ו"עתיד" הוא אכן שבע מאות שבעים ושמונה ו"שזה גם סכום היתרון היחיד שיש לנו על הנפילים – האנושיות"'. אך קשה להאמין שיימצא קורא שירים את עיניו מהספר כשחייה של מזי בסכנה והמין הנשי כולו נמצא תחת איום.

העלילה מתפתחת בקצב מהיר ומתכתבת בחן עם סרטים מסוג "מצילים את העולם ברגע האחרון". תיאור של סצינות אפוקליפטיות לקהל שצפה בסרטים כמו "היום השלישי", "מטאור" ו"ארמגדון" הוא משימה ספרותית קשה, כי בכל הנוגע להצגתם של חזיונות אפוקליפטיים דומה שלמסך הקולנוע יש מותר על המילה הכתובה. אסף אשרי עומד באתגר בכבוד, והטקסט, שמסתמך בין השאר על דימויים קולנועיים מוכרים, כולל סצינות יפהפיות של קרבות בין מלאכים לבני אנוש. קורא תמים, שחונך להאמין כי מלאכים הם יצורים שמנמנים, מתוקים וורודי לחיים, יבין כבר בפרק הראשון כי הוא חי באשליה מסוכנת: המלאכים של אשרי, שנבנו על סמך מגוון של מקורות יהודיים, הם בריות שלא הייתי רוצה לפגוש אף בסמטה מוארת.

שעות אחרי שגמרתי לקרוא את "סימנטוב" עלה בדעתי שמדובר ביצירה פמיניסטית, ורגע אחר כך תהיתי מדוע נדרשו לי שעות על מנת להבין זאת. יצירות פמיניסטיות רבות עושות שימוש במיתוס של לילית, האישה הראשונה, המורדת, ולכאורה אמור היה "המסר הפמיניסטי" לקפוץ לי מול העיניים. הסיבה שלא קפץ היא שמדובר ביצירה ספרותית אמיתית ולא במניפסט פוליטי, שמשעבד את הסיפור לצרכיו.

"סימנטוב" רווי באהבת נשים אמיתית, או אולי מוטב לומר באהבה לנשים אמיתיות, נשים כפי שהן, וראשונה בין האהובות היא מזי: אישה חזקה ונבונה שיש בה גם לא מעט חולשות אנוש. על מנת שלא לגלות יותר מדי מהעלילה אציין רק שהמחבר מאפשר למזי לצאת בשלום מחטא, שסופרים-גברים אחרים ענשו עליו את גיבורותיהם במיתה.

עשרות שנים אחרי שהבריטניקה פסלה את האפשרות של תחיית העברית, בעת שהספרות העברית החדשה כבר חיה חיים תוססים – עדיין מקובל היה לטעון שאי-אפשר לכתוב ספרות פנטזיה עברית, ושבכל הנוגע לסוגה הזאת יהיה עלינו להסתפק בתרגומים.

והנה לפנינו פנטזיה עברית מובהקת – יצירה עברית עד כדי כך שאולי איננה ניתנת לתרגום - והיא משלבת בטבעיות מושגים מתחום הקבלה עם דימויים קולנועיים, עלילת מתח ותיאולוגיה פמיניסטית. תענוג לקרוא ושמחה גדולה לדעת שכתיבה ממין זה אפשרית.


"סימנטוב" - אסף אשרי; הוצאת זמורה-ביתן; 345 ע"מ