באסה או קלאסה: "Don't Give Up" של שיקיין ובריאן אדמס

לא לחינם התנצלה ממשלת קנדה על בריאן אדמס. זה אמנם קרה ב"סאות'פארק - גדול יותר, ארוך יותר ובלתי מקוצץ", אבל מבחינתי זה מספיק, מה גם שאף גורם ממשלתי-קנדי לא מחה על הקביעה הזו, ויש להניח כי היא תואמה מראש בין יוצרי "סאות'פארק" ושר ההסברה. אי לכך, זו גם חוכמה קטנה מאוד לכסח את בריאן אדמס, וחוכמה עוד יותר קטנה להתלכלך על הבלדות שלו. מה שכן, מעולם לא הצהרתי על עצמי כעל חכם גדול. אדמס, למרות תחילת קריירה חיובית למדי (עם שירי קריוקי אהובים כמו "Summer 69", "Run to You" ו-"Heaven"), הוא מסוג הזמרים שחייבים לכולנו מלא כסף, על כל הפעמים שנאלצנו לשמוע את השירים שלהם בסיטואציות בהן נותרנו חסרי אונים או יכולת להגן על האוזניים, הראש והלב, ונאלצנו לספוג אותם כצאן לטבח.

הבעיה העיקרית עם בריאן אדמס היא שהוא עצמו אינו טיפש כלל וכלל, ותמיד ידע לכרוך את מעשי הזוועה המוזיקליים שלו סביב צווארם הממומן של שוברי קופות הוליוודים, ובכך להרוויח פעמיים - גם לקבל מהאולפנים כסף מראש על כתיבת השיר, וגם לזהות מבעוד מועד את הפוטנציאל הלהיטי של הסרטים ולהבין שיחד איתם גם השירים שלו יהפכו ללהיטים ויזכו למכירות ותמלוגים. כך "Everything I Do (I Do It for You)" כיכב בפסקול של "רובין הוד - נסיך הגנבים", "Have You Ever Really Loved A Woman", כיער את "דון חואן דה-מרקו" ו"All for One" - כחלק מנבחרת חד-פעמית של מבאסי-על יחד עם סטינג, פיל קולינס ורוד סטיוארט - החריש את אוזניהם של צופי "שלושת המוסקטרים". קשה להחליט איזה מהשירים האלו היה קשה יותר להאזנה וטראומטי יותר מבחינת המשקעים שהותיר בנו (ההימור שלי הוא "Everything I Do" בגלל השיאים ששבר במצעד הבריטי), אבל אפשר לומר בלב שלם שהעולם היה מקום טוב יותר לו לא היו מולחנים מלכתחילה (ולי באופן אישי בא להקיא על כולם).

ושלא תחשבו לשנייה ששכחתי את הקטסטרופות החוץ קולנועיות של אדמס עם רכיכות כמו "When You Love Someone", "Please Forgive Me" ו-"Do I Have to Say the Words" - שירים שכל בחורה שאוהבת אותן הופכת מיד לפסולת חיתון וכל גבר שחפץ ביקרם ככל הנראה אינו באמת גבר (כי איזה מין גבר שרוצה שהאישה שלו תסלח לו שם לה ברקע שיר של בריאן אדמס?).

אחד הדברים המוזרים אצל אדמס הוא המנחוס שעובד אצלו שעות נוספות, ורודף אותו בכל פעולה אותה הוא מבצע, שכן גם מחוץ למתחם הבלדות הרגשניות שכל כך חביבות עליו, מדובר בכישלון חרוץ; למשל הדואט הנורא שלו עם מל סי מהספייס גירל, "Baby When You're Gone" וגם הניסיון הדאנסי היחיד בקריירה שלו (חוץ מאיזו גרסת טראנס ששמעתי פעם במונית ל"I Do It for You"( - שיתוף הפעולה עם Chicane, להיט הקיץ בדימוס "Don't Give Up".

"Don't Give Up" הוא למעשה שילוב בין שני מרכיבים שכל אחד מהם דוחה בצורה בלתי רגילה בפני עצמו - 1. יורו-טראנס טראשי ופרחי עם עליות מלודיות זולות, פילטרים משומשים וגיטרה לטינית. 2. בריאן אדמס, ועוד עם ווקודר. אם חשבתם שהווקודר יעשה לאדמס טוב, כלומר יהפוך את כל נייר הזכוכית שלו לנסבל, טעות גדולה בידיכם. אדמס, בדומה לשיר, מנסה לטשטש את מיתרי הגרון בהם חנן אותו הטבע, אולם ללא הועיל - קולו נשאר מעורר פלצות כמקודם. בניגוד להרבה שירי קיץ פרחיים, אין ב-"Don't Give Up" אלמנט חיובי אחד, שיכול להרים קצת האווירה. מעיקה במיוחד היא הפראזה שחוזרת בקול האימים של אדמס "Don't give up, you know it's true/ You gotta do what you wanna do".

זה נכון ששירי דאנס מתקשים להגיע בדרך כלל לרמה הלירית של לאונרד כהן, פטי סמית', ניק קייב, או אפילו קובי פרץ, אבל בכל זאת נדמה שאדמס ושיקיין הצליחו לפרוץ איזשהו מחסום מחשבתי שהיה קיים בז'אנר ולכתוב את הטקסט הדבילי ביותר אי פעם. התמה הרוחנית שלו, שלא היתה עוברת גם קומניקט של רובין שארמה, ומשתקפת בפזמון, היא שאין גבול לרצון. בבתים אדמס מלחשש "אל תדאגו אם השמש לא זורחת/ כבר ראיתם אותה קודם, אין לכם מה לדאוג/ כל יום הוא גבעה שצריך לטפס עליה, שום דבר לא השתנה/ תאמינו לי, אני אומר לכם". אני חוזר "תאמינו לי, אני אומר לכם". מה זאת אומרת אתה, בריאן? אתה אומר לי שאני יכול להתגבר על כל המכשולים? איך זה שלא הצלחתי להתגבר על מכשולים בדמות השירים שלך עד כה? אולי תיתן יד, תנצור את הלשון שלך, תפסיק להוציא תקליטים ואז יהיה יותר קל לטפס על הגבעות האלה, מה אתה אומר על זה?