דידי איידול

כפי שכתבתי בעבר, חצי הגמר הוא השבוע החביב עלי ב"אמריקן איידול", בגלל החזרה הביתה של המשתתפים, ובגלל בחירות השירים. כזכור, יש לנו שיר אחד שבחרו השופטים (כל שופט בוחר למתמודד אחד), שיר אחד שבחרה ההפקה, ושיר אחד שבחרו המתמודדים עצמם.

בחירת הפאולה - "And So it Goes"

שיר מושלם לקול שלו, ברגיסטר הגבוה והצלול הזה. הוא שר – בהיותו דיוויד ארצ'לוטה – יפה מאד ומשעמם מאד. אהבתי את זה שסיימון נכנס לרגע בחבורת המעריצות הפסיכוטיות של ארצ'י שמתחת לבמה. זה היה מעניין יותר מהשיר.

בחירת המתמודד - "With You"

נכתב רבות על כך שאבא של ארצ'י, שהיה דומיננטי מאד בהחלטות של דיוויד הצעיר במהלך העונה, הועף בשבוע שעבר מהסט. ואם ככה, אז הבחירה בשיר הזה, כך נראה, משקפת את טעמו של דיוויד קצת יותר. וזה נחמד, וגם גורם לי לחבב אותו טיפה יותר. אבל זה גם שיר שפחות מתאים לקול שלו – ולאישיות שלמדנו להכיר. כך שהוא גם הרוויח וגם הפסיד מהעמידה בזכות עצמו.

בחירת אימפריית הרשע - "Longer"

יש סיבה לכך שמפיקים מצליחים הם, נו, מפיקים מצליחים. והפעם נראה לי שדיוויד הרוויח בענק מכך שאבא שלו לא היה שם כדי לומר לו איך לשיר. הביצוע, לטעמי, היה מדויק להפליא, ולא משעמם. ויפה. זה האמן שדיוויד יכול להיות, לטוב ולרע. זה לא טוב מספיק כדי שאוהב אותו, או את השיר, אבל זה הכי טוב שהוא יכול להיות.

בחירת הרנדי ג'קסון - "If I Ain't Got You"

הביצוע השני של התוכנית מזכיר את הראשון בכך שהוא מייצג היטב את הזמרת, ובכך שהיא שרה טוב מאד, ובכך שזה היה ביצוע ממש לא מעניין. מדויק, יפה, נחמד מאד, אבל משעמם. סאישה עשתה עבודה נהדרת בלהפוך את עצמה למעניינת לאחרונה, וכאן נראה שהיא חלתה שוב בשעממת.

בחירת המתמודדת - "Fever"

רואים? זה מה שקורה כשנותנים לה יותר מדי מחמאות על הופעות תיאטרליות. היא נותנת הופעה תיאטרלית מדי. ממש תיאטרלית מדי. וחבל. כי היא נראתה מדהים, והשיר הזה דווקא יושב טוב על הקול שלה. אבל היו שם יותר מדי "סקסיות", ופחות מדי שירה. ופאולה טועה: זה בדיוק שיר שמראה מי סאישה היא כזמרת. היא זמרת לברודוויי, שם ודאי תהיה לה אחלה קריירה.

בחירת אימפריית הרשע - "Hit Me Up"
איך אומרת פאולה כשזמרות שרות נורא? "נראית מצוין". וזה נכון. היא באמת נראתה מצוין. מפיקים מצליחים, כפי שאמרתי, יודעים מה הם עושים. ומה הם עושים כאן? מוודאים שסאישה לא תסכן את שני הדיווידים שלהם.

בחירת הסיימון - "First Time Ever I Saw Your Face"

אין מה לומר. הסיימון הזה יודע מה הוא עושה. ביצוע מעולה של קוק, שמצליח לא לשעמם בדיוק בסוג השיר שבו ארצ'י היה מרדים אותי וסאישה היתה משמימה. החוכמה בבחירה הזאת של סיימון, היא שזאת תזכורת לקהל שדיוויד קוק הוא לא רק "רוקר" או "זה שמשנה את השירים". הוא גם הזמר הכי טוב העונה.

בחירת המתמודד - "Dare You To Move"

כתבתי ואמרתי בעבר שדיוויד קוק יזכה בתחרות הזאת מכיוון שהוא המתחרה האינטליגנטי היחיד שנותר. ואני עדיין חושב שאני צודק. ביצוע מוצלח, לטעמי, אם כי לא מבריק. פאולה טיפה צודקת כשהיא אומרת שהשיר הרגיש כאילו הוא נגמר מהר מדי, בדיוק כשהתחיל להיבנות.

בחירת ההפקה - "I Don't Want To Miss A Thing"
היה בסדר עד הפזמון. בפזמון, למי שפקפק, הבהירה ההפקה את עמדתה באופן שאין לפקפק בו: דיוויד קוק הוא הזוכה שלנו להשנה. תתחילו להתרגל. וזאת תהיה זכייה מוצדקת.

סאישה

סאישה

התשכבו כבר: 9 מתוך 10
רייאן התחיל עם זה כבר בהתחלה, כשהציג את סיימון כאיש שלא הזדקן דקה מאז העונה הראשונה, וזה המשיך משם. לא משהו יוצא דופן, אבל בהיעדר סגמנט השאלות מהקהל, נאלצו החברים לפזר את האהבה ההדדית שלהם במשך התוכניות.

הג'ננה של פאולה: 3 מתוך 10
אם נתעלם מהביגוד שלה – וזה לא קל – הרי שפאולה היתה קוהרנטית במידה שנראתה לעתים נדירות בתוכנית. גם הבחירה שלה לארצ'י עשתה עימו חסד, אם כי הוא די בזבז את השיר המתאים לקולו בשעממנות קשה.

לא היה לסאישה סיכוי טוב במיוחד להשתחל לגמר, אבל היא לא נתנה לעצמה שום סיכוי עם הביצועים שלה. ועכשיו, הגמר.