גיבורי על

"גיטאר הירו" ו-" GTA IV" הם לא רק משחקים – הם משנים את הדרך בה אנחנו צורכים מוזיקה. עידית פרנקל על הקונסולה

עידית פרנקל
19/05/2008

בואו נתעכב שנייה על מהלך השותפות העסקית והאסטרטגית של אמזון ו"רוקסטאר גיימס". הראשונה היא החנות המקוונת הגדולה והחשובה באינטרנט והשנייה היא חברה מובילה ופורצת דרך בעולם המשחקים. בואו נתעכב שנייה על המהלך השיווקי שאינו פחות מגאוני, בו פתחו השתיים ערוץ מסחר עבור ובתוך כותר הזהב האחרון מבית רוקסטאר – "GTA IV", ואם נהיה שקטים לרגע נוכל לשמוע אותו. את העתיד.

לכל מי שעוד לא שיחק או שמע, לכל מי שעוד אין קונסולה, לכל אלו שמחכים (ולגיטימי שיחכו) לגרסת הפי.סי נזכיר כי לתוך המנגנון הטכנולוגי של GTA IV נבנתה שיטה פשוטה והגיונית להפליא להוריד שירים שמופיעים בפסקול המשחק. הכול עובד דרך הסלולארי של גיבור הסאגה הרביעית, המאפיונר הרוסי ניקו בלייק, ובעזרת ממשק ייעודי המכונה "ZIT" (שגם מפורסם בכבדות ברחבי ליברטי-סיטי כמו היה קמפיין מבצעי חג של השופרסל) יכול כל שחקן לסמן שיר ששמע באחת מתחנות הרדיו (המצוינות), לחייג ZIT-555-0100, לקבל הודעת טקסט עם שם השיר והמבצע ולינק ישיר מהמייל להורדה. מחירי השירים נעים בין 89-99 סנט. לא כסף. ואם זה לא מספיק מגניב, אז אפשר גם להפסיק לדאוג ל-DRM. הוא לא אתנו.

מי שכן איתנו, הוא החישוב הפשוט מכולם – יותר מ-7 מיליון יחידות של המשחק נמכרו בשבועיים האחרונים. אלו יותר מ-7 מיליון זוגות אוזניים, כשלכל אחת מהן כרטיס אשראי זמין ואצבע עצבנית על ה-Send. ואם להתבסס על נתוני מכירות השירים עבור 2 משחקים אחרים, לא פחות חשובים וכייפים, "Rock Band" ואחיו הבכור והמוצלח "Guitar Hero" (שניהם מבית היוצר של MTV Games ו- Harmonix) – שמכרו מעל 6 מיליון שירים, במכיר של עד 2 דולר לשיר - הרי שרוקסטאר ואמזון עשו את העסקה של החיים שלהם. ועל הדרך, עשו עצירה קטנה בפונדק ההיסטוריה של התרבות הדיגיטאלית. משום שאם עדיין לא ברור – הרי שמהלכים כאלה משנים ועוד יישנו את הדרך בה אנחנו צורכים את המוזיקה שלנו.

רק באפריל האחרון התבשרנו כי אלבום הרוק הראשון שיוצא למכירה דיגיטאלית במלואו, עבור המשחק "Rock Band" יהיה "Screaming for Vengeance" של מלפפוני הרוק ג'ודאס פריסט, וכבר שני אלבומי מופת נוספים על הפרק – "דוליטל" של ההרכב הישראלי האהוב בכל הזמנים הפיקסיז והראשון של הקארז. לא צריך להיות גאון גדול על מנת לזהות כאן חשיבה יפה ומתחשבת במי מאתנו שאוהבים לשחק אותה גיבורי גיטרה, אבל עדיין מתקשים להתרגש מסולואים מסובכים, שהם הלחם והמים של המטאל. ישנן אגב עוד כמה שמועות בנושא שמדברות על " Nevermind" של נירוונה ו" Who's Next" של The Who כעל המרעננים הרשמיים של השנה הבאה. רק תיזכרו במספר הפעמים שקפצתם בפתיח של "Smell Like Teen Spirit" בשביל שיהיה לכם כאן למה לחכות.

עוד בוואלה!

סוף סוף זה אפשרי: ספא יוקרתי ומפנק אצלכם בחדר האמבטיה

בשיתוף ג'יימס ריצ'רדסון

כבר לא לוקסוס

יותר מעשור וחצי עבר מאז שחנויות המוזיקה הגדולות בעולם פתחו את מחלקות המשחקים שלהן, כשהן מבינות כי תרבות הגיימינג היא יותר מגחמה גיקית חולפת של נערים בגיל ההתבגרות. זה מצחיק לנסות לחשוב אחורה, אבל בתחילת שנות התשעים, קונסולות עדיין היו לוקסוס של עשירים או משוגעים לדבר. היום כבר די קשה למצוא דירת רווקים (בעיקר בנים, אבל תודות לכותרים קלאסיים כמו מריו, זלדה או בנג'ו וקאזוי – כולם מוצרי נינטנדו אגב - גם אצל בנות), שלא מפונקת בפלייסטיישן, 4 ג'ויסטיקים ו"פרו אבולושן" לצד שאריות הפיצה מאתמול והקערה של הקססה. קידמה, אתם יודעים.

ממש לפני שבוע, בזמן שהות קצרה בלונדון, זכיתי לראות הדגמה חייה של הג'ננה . פוסטרים ענקיים של ניקו בלייק בכניסה לכל סניף של HMV, מדפים על מדפים של "GTA" לדורותיו וברקע "War is Necessary" של נאס מתנגן בלופ. שיר שנכתב, אגב, אקסקלוסיבית עבור פס הקול של המשחק, וכל זאת לצד מחלקות המוזיקה שהולכות ונעלמות לתוך ההוויה הדיגיטאלית. סוג של צדק פואטי. מיותר לציין שזה רק עניין של זמן עד שגם המשחקים בשלמותם ישווקו דרך מנגנוני דאונלודס מתקדמים. כידוע, ההרחבות עובדות כך כבר עכשיו.

אז נכון, זמנית לא כל הקונסולות תומכות בשירותי הרשת, ובכלל, אלו ניתנים רק בגבולות ארה"ב, אבל בזמן דיגיטאלי זה לא באמת נחשב. בדיוק כמו תכניות ריאליטי ומזון מהיר, יעשו גם הם את הפריצה אל מחוץ לגבולות הפיזיים. זה גם אומר, כך מקווים, הרבה פחות חומרה ופחות זבל תעשייתי במדינות העולם השלישי (פחי האשפה של המערב), כך שאפילו ניצן הורוביץ יכול להיות מרוצה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully