רב-מחר

מהפנט. אין מילה אחרת. "העולם הבא", הסדרה החדשה של ניצן הורוביץ, עורך חדשות החוץ של ערוץ 10, בה הוא מתחקה אחרי מה שצפוי לנו במאה הנוכחית תוך ניסיונות הבנה של תופעות תרבותיות, כלכליות וחברתיות על פני הגלובוס, לא הגיעה אתמול ל- 36% רייטינג. אבל אם במוצ"ש האחרון – בדיוק באותו הערוץ - חיפשתי כל תירוץ לקום, אמש לא העזתי למצמץ, כי בשבריר השנייה הזה נבנה עוד גורד שחקים בסין. או תחנת רכבת תחתית. או שסתם נולדו עוד עשרות אלפי פועלים, מכונות ייצור משומנות כהלכה, בשביל לתחזק את העולם בו אנו חיים.

יריית הפתיחה נעשתה אמש עם סין, בחירה יותר מראויה לתכנית הפתיחה, הן בשל היותה ה-אימפריה המתהווה של המאה ה-21 והן בשל קיום המשחקים האולימפיים בבייג'ינג בקיץ, בחירה שיותר מכל מלמדת על הלך הרוח הזה. הדיקטטורה רבת הסתירות הזו, כפי שהיא משתקפת בתכניתו המושקעת להפליא של הורוביץ, היא עולם בתוך עולם. יקום נפרד מהעולם שבו אנחנו חיים, שבקושי יודע איך להכיל את עצמו, אז הוא פנה לבלוע את כל השאר. לצערנו, רק בשנים האחרונות, עם הזינוק הבלתי נתפס שעובר על כלכלת האימפריה מהמזרח, אנו מתחילים להרגיש את השפעתם של למעלה מ 1.3 מיליארד סינים על חיינו. למזלנו, בא ניצן הורוביץ, בתשוקתו הבלתי מרוסנת לידע והמבט הפנוראמי שלו (כמו החשיבות בהזכרת האכזריות הסינית לצד התפעלותו מיכולת העשייה שלה), ופותח אותנו לדברים החשובים באמת.

קצרה היריעה מלפרט את כל מה שהוציא ממני "וואו" בלתי נשלט אתמול, אבל לטובת אלו מכם שבחרו מסיבה כלשהי לשקוע במנות של עזרא קדם, אציין בכמה שורות: סכר לייצור חשמל, שפרט לעובדה שבנייתו הצריכה את פינויים של למעלה משלושה מיליון תושבים, מייצר חשמל כמו 18 תחנות כח גרעיניות. הקמת מתחם אולימפי שלראשונה בתולדות המשחקים האולימפיים המודרניים, מקדים את לוח הזמנים. ניסיונות כושלים להוריד את אחוזי הצמיחה השנתית למספר חד-ספרתי. בשביל לא ליצור אינפלציה של סימני קריאה לא אחזור עליהם, אבל אי אפשר לעכל את המספרים האלה. וזה רק הפרק הראשון. בעתיד צפויות תכניות שיתמקדו ביפן העתידנית ובסגנון החיים של תושביה שהופך את חייהם לארוכים יותר, והמשמעויות העתידיות של גדר ההפרדה שנבנית בין ארצות הברית ומכסיקו, למשל.

ההשקעה של ערוץ 10 בתכנית הזאת משתווה אולי רק לפרויקט מדובר אחר של הערוץ, שיצא מחיינו בשבת האחרונה. חודשים ארוכים של תחקיר, הכנות, נסיעות למקומות שאינם תמיד זוהרים, מתנקזים לתכנית שהיא עונג צרוף. בניגוד ל "תכניות מכרז" אחרות, שהזכיינים מכניסים ללוח השידורים בשביל לרצות את הרשות השנייה, כאן הערוץ והורוביץ עשו משהו שהם באמת רצו ובאמת נהנו ממנו. הדוקו המופלא ייראה נהדר בדו"ח השנתי, אבל הוא ייראה טוב יותר על המסך שלכם. אם למישהו עוד יש התלבטויות מה לעשות ביום שני הבא, שבו לראות את הודו דרך העיניים של הורוביץ. ספויילר: היא ממש לא מה שחשבתם.